כלל חשוב הנוגע לטיפולים בגידולים ממאירים הוא יכולתם של הטיפולים לפגוע פגיעה סלקטיבית בתאים סרטניים. תרופה המזיקה לכל התאים בגוף איננה תרופה – אלא רעל בלבד.
תרופות הפעילות כנגד גידולים סרטניים צריכות להיות בעלות מידה מסוימת, רבה ככל האפשר, של פגיעה סלקטיבית בתאים שאינם בריאים.
רובן של התרופות הכימותרפיות מבססות את הפעילות הסלקטיבית על פגיעה ברקמות ותאים המתחלקים במהירות.
תאים סרטניים מתחלקים במהירות רבה ולכן נפגעים במידה מוגברת מתרופות כימותרפיות. עם זאת, כתופעת לוואי, נפגעים גם תאים בריאים רבים המתחלקים מהר – תאי הציפוי של מערכת העיכול, תאי האב של מערכת הדם, שורשי השערות ועוד.
טיפולים ביולוגיים חדשניים מנסים לזהות מנגנוני פעילות המייחדים את התאים הממאירים – קולטנים ספציפיים, מסלולי העברת אותות הפועלים ביתר, וכדומה.
העיקרון הבסיסי נותר זהה, מציאת ההבדל בין תאי גידול לתאים בריאים המאפשר טיפול סלקטיבי.
בטיפול פוטודינאמי קיים ניסיון לטיפול סלקטיבי בתאים ממאירים בגישה שונה לגמרי – חשיפה לאור.
עקרונות הטיפול הפוטודינאמי
טיפול פוטודינאמי (פוטו = אור) מנצל את יכולתו של האור ליצור אינטראקציה עם חומרים ולשנות את המבנה הכימי שלהם.
יכולתו של האור לשנות קשרים כימיים ידועה מכבר, ויש לכך דוגמאות רבות מעולם החי. שינוי של חומרים כימיים באזורים מוקרנים מאפשרת להם להפוך לפעילים רק באזורים שנחשפו, וכך יוצר, הלכה למעשה, טיפול ממוקד וסלקטיבי.
החומר המשמש בטיפול פוטודינאמי הוא חומר רגיש לאור, המשנה את המבנה הכימי שלו בעת החשיפה לקרני אור באורך גל מסוים.
באופן עקרוני, קיימים מספר חומרים שונים, הנבדלים זה מזה באורך הגל אליו הם רגישים. חשיפה של החומר לאור גורמת לו לשחרר חומרים מחמצנים וליצור רדיקלים חופשיים.
רדיקלים חופשיים הם חומרים בעלי פעילות כימית ערה ביותר, הידועים כגורמים נזק לתא ולחומר התורשתי שבו – הדנ"א. נזק זה מוביל למותו של התא באמצעות מוות מתוכנן –אפופטוזיס.
לכן, חשיפה של התאים הממאירים לחומר המשפעל שהוקרן מובילה למותם. החומר המאושר היום לשימוש בטיפול פוטודינאמי נקרא בשם המסחרי "פוטופרין".
כיצד מתבצע טיפול פוטודינאמי?
בטיפול פוטודינאמי מוזרק החומר במצבו הבסיסי והלא משפועל אל תוך הגוף. החומר מתפזר במערכת הדם אל כל תאי הגוף – אך אינו גורם נזק כלשהו.
לאחר פרק זמן הנע בין יום לשלושה ימים מוקרן האזור שבו נמצא הגידול באור באורך הגל המתאים, והחומר הופך לפעיל. חסרון מרכזי של הטיפול הפוטודינאמי נוגע ליכולתה של הקרינה לחדור את הרקמות.
קרינת האור חודרת למרחק קצר של סנטימטר אחד בקירוב, ולכן יכולות הטיפול בגידולים עמוקים הן מינימליות ביותר.
ניתן להיעזר בסיבים אופטיים כדי להעביר קרינה דרך חללים בגוף – למשל בעזרת מכשיר אנדוסקופיה לגידולים בוושט ובמערכת העיכול, ומכשיר ברונכסוקפיה לגידולים בריאה.
לאחר הטיפול מוזהרים החולים להימנע ממגע ישיר של שמש על פני הגוף למשך כשישה שבועות, מחשש לנזקים שונים שיכולים להיגרם כתוצאה מהפעלת החומר.
תופעות הלוואי של הטיפול מועטות בדרך כלל, ויכולות לכלול כוויה אזורית או הצטלקות החולפים ללא צורך בטיפול מיוחד.
כיום, סוגי הסרטן הנפוצים שבהם נעזרים בטיפול פוטודינאמי הם סרטנים על פני העור, סרטן וושט וסרטן ריאות. מחקרים נערכים כדי לנסות ולקבוע את מידת השימוש האפשרית בטיפולים אלו גם בסוגי סרטן נוספים, כדוגמת סרטן מוח, קיבה, צוואר הרחם ועוד.
ייתכן שיכולות הטיפול הפוטודינאמי יהפכו למשמעותיות יותר בטיפול בסרטן בעתיד הקרוב והרחוק, ויהפכו לכלי חשוב במאבק בגידולים ממאירים רבים.
קראו עוד:
מיתוסים נפוצים על סרטן הערמונית
>
