סרטן השד איננו נחשב למחלה הפוגעת בכישורי החשיבה, זיכרון וקוגניציה. אולם, הועלתה השערה כי בקרב אחוז מסוים מהנשים,
לאחר החלמה, נותרת השפעה שלילית על מדדים קוגניטיביים. מדובר, ככל הנראה בתוצאה של אופי הטיפולים או השימוש בתרופות שנועדו לשכך את תופעות הלוואי של הטיפולים. במאמר זה נסביר על מה מדובר, נחשוף איזה מחקר נערך על מנת לבדוק את הדברים ומה, בסופו של דבר, מצאו החוקרים.
מה בכלל הקשר בין סרטן השד לצרבת?
בישראל מתגלים כ-30 אלף חולי סרטן חדשים בכל שנה. איכות הטיפולים גבוהה כך שאחוז המחלימים והמחלימות גבוה מאוד ביחס לעולם. סרטן השד הינו הצורה הנפוצה ביותר של המחלה בקרב נשים בישראל.
ככלל, צרבת נגרמת בשל תנועה חוזרת, מעלה, של חומצות קיבה במעלה הוושט. תהליך זה מתרחש מפעם לפעם אצל מרבית האנשים והוא נפוץ יותר עם העלייה בגיל (חלק מההזדקנות). תהליך זה לא נחשב למסוכן אולם הוא מעורר אי נוחות רבה ותחושת צריבה שורפת. במקרים קשים, מיצי העיכול עלולים לגרום לכיבים, לפגוע בשיניים וכן להביא לכאבים חזקים ומתמשכים. ידוע כי תזונה חריפה עלולה להחמיר את הצרבת אולם תרופות יעילות מסוגלות לשכך את התחושה הבלתי נעימה. תרופות נפוצות נקראות מעכבות משאבת פרוטונים (Proton pump inhibitors). חוקרים שיערו כי תרופות פופולריות, שנועדו לסובלות מצרבת עלולות להזיק לנשים שהחלימו מסרטן השד. עיקר הנזק, כך שיערו, הינו בהשפעה על מדדים קוגניטיביים. שאלה מתבקשת היא, האם ההשפעה זניחה, האם היא זמנית או אולי אפילו מתמשכת.
לפני שנמשיך ונתאר את המחקר, ראוי לומר כמה דברים לגבי הקשר בין סרטן השד לבין צרבת. חלק מהטיפולים הנהוגים במחלה (כגון כימותרפיה, הקרנות), פוגעים לא רק בתאי הסרטן שמתרבים מאוד מהר. הטפולים פוגעים גם בתאים אחרים, בריאים ולא ממאירים, המאופיינים בכך שחלוקתם מהירה. תאים מהירי צמיחה וחלוקה הם המאפיינים את התאים של מערכת העיכול. כתוצאה מכך, המטופלות סובלות מתופעות ידועות כגון בחילות קשות וצרבות, תוצאה של המעי שניזוק בזמן הטיפול.
על רקע הדברים הללו, מובן שלצד הטיפולים האגרסיביים נוטלות רבות מהנשים המטופלות תרופות להפחתת הבחילה וכן לשיכוך הצרבות המטרידות. הבעיה – הועלה חשד כי תרופות נגד צרבת הפועלות על מנגנון הריפולוקס משפיעות על קוגניציה. חוקרים אמריקאים בקשו לבדוק האם ההשפעה מתמשכת, ונשארת גם לאחר ההחלמה מסרטן.
אילו ממצאים גילו החוקרים?
החוקרים אספו נתונים של כ-600 נשים בקירוב, עוד מהשלב שבו אובחנו כחולות ואשר צפויות היו לקבל את הטיפולים המקובלים. דוח המחקר מגלה שכ-15 אחוז מתוכן השתמשו בתרפות מסוג PPI (נגד צרבת). החוקרים הגדירו ירידה קוגניטיבית או פגיעה קוגניטיבית כהשפעה מוחשית על היבטים של זיכרון, שינויים ביכולת הריכוז ועוד. המחקר בדק את הקוגניציה, הזיכרון והריכוז בקרב נשים הן לפני שהחל הטיפול, הן במהלך הטיפול והן מספר שנים לאחר שהטיפולים הסתיימו.
החוקרים גילו תוצאות מעורבות. כלומר, יותר מ-20 אחוז והנשים שהחלימו ושהשתמשו בזמן הטיפולים בתרופות נגד צרבת התקשו להתרכז במידה ניכרת, וזאת לעומת נשים שלא נזקקו לתרופות נגד צרבת. גם מדדים נוספים של קוגניציה, לרבות התחושה האישית סובייקטיבית, נתפסו כטובים פחות בשל התרופות. לעומת זאת, בניגוד להנחה המקורית, לא נרשמו שינויים או השפעות ישירות על הזיכרון. ההשפעה הכללית הייתה ברמה כזאת שחלק נכבד מהנשים שסבלו מצרבות וטופלו ב-PPI סיפרו על ירידה בביטחון, תחושות מאוד לא נוחות וקושי תפקודי כללי בשל קשיי הריכוז המשמעותיים.
מקורות:
https://www.cancer.org.il/dover_news/new.aspx?NewId=1912
https://link.springer.com/article/10.1007%2Fs11764-019-00815-4
אול יעניין אותך גם:
ניסוי מעניין הצליח לחסל גידול של סרטן השד
>
