מחקר חדש מצא כי פעילות גופנית סדירה ואפילו מתונה, כגון הליכה במשך שעה ביום, עשויה להקטין ב-14% את הסיכוי לחלות בסרטן השד. המחקר למניעת הסרטן בארה"ב בוצע על 73,000 נשים לאחר גיל המעבר, אשר היו במעקב במשך 17 שנים.
במהלך תקופה זו, שישה אחוזים מהנשים פיתחו סרטן שד. החוקרים בדקו אם הליכה או פעילות גופנית אחרת היו קשורים לסיכון להתפתחות הסרטן, ומצאו כי נשים אשר הקפידו על פעילות גופנית, הפחיתו את הסיכון לסרטן השד ב-25% בהשוואה לאנשים אשר היו פעילות פחות.
כמעט מחצית מהנשים שהשתתפו במחקר, דיווחו כי הליכה הייתה הפעילות הגופנית היחידה אותה ביצעו, ובקרב נשים אשר הלכו במשך שבע שעות או יותר בשבוע, התגלו סיכונים מופחתים המוערכים ב-14% בהשוואה לנשים שהלכו שלוש שעות או פחות במהלך השבוע. ההקשרים לפעילות הגופנית וסרטן השד נבדקו אף בהתאמה לגורמים הורמונאליים אחרים כגון מסת גוף או עלייה במשקל.
המחקר אינו מוכיח כי פעילות גופנית לבדה אחראית באופן ישיר לירידה בסיכון לסרטן השד, וכי גורמים אחרים של סגנון חיים מעורבים בהפחתת הסיכון, לדוגמה, נשים שהתעמלו באופן קבוע והקפידו על אורח חיים בריא כגון תזונה בריאה.
יחד עם זאת, הליכה היא פעילות גופנית נגישה, חופשייה, טובה לבריאות הלב ולשמירה על המשקל. כאשר נמצא כי היא מסייעת אף להגנה מפני סרטן השד, מדובר בחדשות טובות.
כיצד התחיל המחקר?
המחקר בוצע על ידי חוקרים מהאגודה האמריקנית לסרטן, ואף מומן על ידה. תוצאות המחקר התפרסמו בביקורת כתב העת הרפואי Cancer Epideiology, בהקשר של סממני סרטן השד והדרכים למניעתו. ממצאי המחקר דווחו במדויק על ידי מדענים ועיתונאים, כולל הערות שימושיות מאת מומחי סרטן השד.
סוג המחקר והיקפו
זהו מחקר פרוספקטיבי אשר מטרתו לבחון את הקשר בין סוגי פעילות גופנית שונים והסיכון לסרטן השד. המעקב כלל נשים לאחר גיל המעבר, בגילאי חמישים עד 74.
החוקרים בדקו אף אם קיים קשר בין הפעילות הגופנית לבין סוג סרטן השד. סרטן קולטן אסטרוגן חיובי מורכב מתאי סרטן קולטנים לאסטרוגן, ולכן ההורמון מגרה את גידול הסרטן. נשים במצב זה מגיבות היטב לטיפולים הורמונאליים כגון טמוקסיפן.
גורמים נוספים שנלקחו בחשבון היו מדד מסת הגוף של הנשים, עלייה במשקל וצריכת תחליפי הורמונים. החוקרים מציינים כי קיימות ראיות לסיכון נמוך יותר של סרטן השד בקרב נשים המבצעות פעילות גופנית נמרצת כגון שחייה או התעמלות אירובית.
על מה הסתמך המחקר?
החוקרים הסתמכו על נתונים מהמחקר האמריקאי של אגודת הסרטן ומניעתו, אשר הוקמה בשנת 1992, והתבוננו בשכיחות הסרטן בהקשרי תזונה על כמעט 98,000 נשים.
המחקר בוצע על נשים בגילאי חמישים עד 74, ובוצע בין השנים 1992-1993, כאשר הנשים מילאו שאלון מפורט אודות הכנסה, רקע, היסטוריה רפואית, מצב רבייה ואורח חיים.
החל משנת 1997, נשלחו אל הנשים שאלוני מעקב מידי שנתיים, על מנת לעדכן את המידע ולברר על סוגי סרטן אשר אובחנו לאחרונה. שיעורי התגובה בין הנשים שהגיבו למעקב היו למעלה מ-88%.
קבוצת הנשים שכללה את תוצאות הניתוח מנתה 73,615 נשים לאחר גיל המעבר, בגילאים ממוצעים של 63. הן היו במעקב במשך 14 שנים. החוקרים אספו מידע הנוגע לפעילויות הפנאי השבועיות שלהן, והחוקרים העריכו את מספר השעות בממוצע אותו בילו הנשים בביצוע כל אחת מהפעילויות הכוללות
- הליכה
- ריצה
- שחייה
- טניס
- רכיבה על אופניים נייחים או על אופני כושר
- התעמלות אירובית
- ריקודים.
החוקרים חישבו את אומדן סך השעות השבועיות אותן בילתה כל אישה בפעילות גופנית, בשווה ערך מטבולי, ומדדו את היחס בין הפעילות הגופנית לקצב חילוף החומרים בזמן מנוחה (הזמן בו משתמש הגוף באנרגיה).
הנשים התבקשו לדווח על כל אבחון לסרטן השד, אשר לאחר מכן אומת באמצעות תיעוד רפואי או באמצעות קישור לרישומי הסרטן במדינה. המחקר אף כלל קישור אוטומטי למדד התמותה הלאומית, על מנת לזהות מקרים בהם נשים מתו בעקבות סרטן השד.
החוקרים ניתחו את התוצאות והתאימו את ממצאיהם תוך לקיחה בחשבון של גורמים העשויים להשפיע על הסיכון לסרטן השד. גורמים אלו כללו תנאים סביבתיים, שינוי במשקל, צריכת אלכוהול, עישון, תסמיני גיל המעבר, מספר לידות, היסטוריה משפחתית של סרטן השד ושימוש בטיפול הורמונאלי.
תוצאות המחקר הבסיסיות
הממצאים העיקריים של המחקר כללו:
- הנשים הפעילות ביותר מבחינה גופנית היו בסיכון נמוך יותר של 25% לסרטן השד, בהשוואה לנשים שהיו פחות פעילות.
- 47% מהנשים דיווחו על הליכה כפעילות גופנית היחידה אותה ביצעו. בקרב קבוצה זו, נשים שצעדו במשך שבע שעות או יותר בשבוע, היו בסיכון נמוך ב-14% לחלות בסרטן השד, בהשוואה לנשים אשר ביצעו שלוש שעות או פחות של הליכה בשבוע.
- מדד אסטרוגן קולטן, עלייה במשקל או שימוש בטיפול הורמונאלי לא השפיע על ממצאי המחקר.
- זמן ישיבה או מנוחה לא היה קשור בסיכון מוגבר לסרטן השד.
מסקנות המחקר
לדברי החוקרים, תוצאות המחקר מצביעות על כך כי פעילות גופנית קשורה לסיכון נמוך יותר של סרטן השד, ללא קשר לעלייה במשקל או שימוש בטיפול הורמונאלי חלופי. הליכה של שעה אחת לפחות ביום, קשורה לסיכון נמוך יותר לסרטן השד, גם בהיעדר פעילות גופנית אחרת. פעילות גופנית נמרצת יותר נקשרה לירידה של 25% בסיכון לסרטן.
החוקרים סבורים כי לפעילות גופנית קיימת השפעה חיובית על רמות ההורמונים, בקרת המשקל, חילוף חומרים, רגישות לאינסולין ודלקות – כל הגורמים המעורבים בהתפתחות סרטן השד לאחר גיל המעבר.
ראו גם:
>
