שלפוחית השתן
שלפוחית השתן היא כיס שרירי שבו מתאסף השתן שמיוצר בכליה. לאחר סינון הדם בכליות, נוצר תסנין השתן; נוזלים וחומרי פסולת הנמצאים בדרכם אל מחוץ לגוף. השתן מועבר על ידי השופכנים אל שלפוחית השתן.
שלפוחית השתן מצופה מצידה הפנימי בשכבה מיוחדת, הנקראת אפיתל מעבר. שכבה זו מותאמת לצורתה המשתנה תכופות של השלפוחית. סרטן שלפוחית השתן מתפתח משכבה זו, המצפה גם את אגני הכליות והשופכנים.
גורמי סיכון לסרטן שלפוחית השתן
עישון סיגריות הוא גורם סיכון חשוב ומשמעותי בסרטן שלפוחית השתן. מעריכים שכ-50% ממקרי סרטן שלפוחית השתן ניתנים לייחוס לעישון. החומרים המסרטנים (קרצינוגנים) שנמצאים בסיגריות ונקלטים בגוף נמצאים מופרשים דרך השתן, מתרכזים ומגיעים לשלפוחית. כיוון שריכוזם של חומרים אלו גבוה בשלפוחית השתן, היא חשופה יותר לשינויים והתמרות ממאירות.
סימפטומים
הסימפטום הנפוץ ביותר הוא הימצאות דם בשתן, או המטוריה, המופיעה במעל 80% מהחולים. עם זאת, צריך לזכור שדימום מהשתן יכול לנבוע גם מסיבות נוספות, ודלקת כיס השתן היא סיבה שכיחה יותר לדימום.
סימפטומים נוספים מלבד המטוריה נובעים מגדילה מקומית, כמו חסימה של השופכנים, שיכולה להוביל לכאבים באזור המותניים ולפגיעה בכליות.
אבחון
על כל הגידולים שנצפו לעבור כריתה. דגימה משכבת השריר שמתחת לגידול צריכה להישלח לבדיקה מעבדתית כדי להעריך את עומק החדירה לתוך שלפוחית השתן. שילוב של CT, MRI ובדיקת אולטרה סאונד יכולות לעזור גם הן בזיהוי של התפשטות הגידול או מעורבות של קשרי לימפה.
מחלקים את הסרטן בשלפוחית השתן לפי דרגת החדירה שלו אל דופן השלפוחית. כ-75% מהגידולים הם שטחיים, 20% חודרים אל הדופן השרירית, ו-5% מהגידולים מתגלים לאחר שכבר שלחו גרורות מחוץ לשלפוחית. בדירוג משתמשים גם בשיטת TNM המקובלת, המתייחסת לגודל הגידול ופלישתו לרקמה (T) מעורבות של קשרי לימפה אזוריים (N), והימצאותם של גרורות מרוחקות (M).טיפול בסרטן שלפוחית השתן
הטיפול תלוי בעיקר בשאלת מידת התפשטותו של הגידול. עם העלייה במעורבות של קשרי לימפה גדל הסיכוי להתפשטות של התהליך הממאיר. במחלה שטחית, ללא חדירה, הטיפול הראשוני כולל כריתה אנדוסקופית של הנגע (או הנגעים). כתלות במספר הנגעים, הסוג ההיסטולוגי של הנגע ועומק החדירה מומלץ לעיתים גם טיפול לתוך שלפוחית השתן. הטיפול לתוך השלפוחית ניתן כטיפול משלים לכריתה האנדוסקופית, או, לעיתים, כאשר אין אפשרות לכרות את הגידול במלואו. טיפול זה כולל שישה שבועות של טיפול ב-BCG, ולאחר מכן טיפול חודשי במשך שנה. חומרים אחרים המשמשים לטיפול הם mitomycin-C, אינטרפרון ו-gemcitabine. לאחר טיפול ראשוני זה יש לעקוב אחר החולים לבחינת הישנותו של הגידול, שמתרחשת באחוזים לא מבוטלים. במחלה פולשנית, הטיפול הסטנדרטי הוא כריתה מלאה של שלפוחית השתן, אם כי לעיתים ניתן להימנע מפרוצדורה זו, בשילוב של כריתה חלקית, קרינה וכימותרפיה. קיימת מחלוקת בעולם הרפואי לגבי מקום הטיפול בקרינה בחולים אלו, ותפקידה כתחליף להליך כירורגי נרחב.במחלה גרורתית, הטיפול מבוסס על כימותרפיה, בהתחשב בגורמי הסיכון של החולה, שלאחריה ניתוח משלים. גורמים פרוגנוסטיים גרועים כוללים מצב כללי בריאותי לא טוב של החולה, מעורבות של איברים פנימיים (כבד, כליות, או ריאות) בגידול, או מעורבות של העצמות.
ראו גם:
פריצת דרך במחקר ישראלי בנושא סרטן שלפוחית השתן: נרשם פטנט בסין