שלפוחית השתן
שלפוחית השתן היא כיס שרירי שבו מתאסף השתן שמיוצר בכליה. לאחר סינון הדם בכליות, נוצר תסנין השתן; נוזלים וחומרי פסולת הנמצאים בדרכם אל מחוץ לגוף. השתן מועבר על ידי השופכנים אל שלפוחית השתן.
שלפוחית השתן נמצאת באגן ובחלקה התחתון והקדמי של הבטן. מדובר בכיס שרירי, שבסופו סוגר, שנועד לאגירת השתן והוצאתו מהגוף בזמן המתאים דרך השופכה. השריר שמרכיב את שלפוחית השתן נקרא detrusor muscle.
שלפוחית השתן מצופה מצידה הפנימי בשכבה מיוחדת, הנקראת אפיתל מעבר. שכבה זו מותאמת לצורתה המשתנה תכופות של השלפוחית. סרטן שלפוחית השתן מתפתח משכבה זו, המצפה גם את אגני הכליות והשופכנים.
גורמי סיכון לסרטן שלפוחית השתן
סרטן שלפוחית השתן נפוץ יותר בקרב גברים מאשר אצל נשים, וגיל האבחנה הממוצע הוא 65. בישראל מאובחנים מדי שנה כ-1000 מקרים חדשים של סרטן מזן זה.
עישון סיגריות הוא גורם סיכון חשוב ומשמעותי בסרטן שלפוחית השתן. מעריכים שכ-50% ממקרי סרטן שלפוחית השתן ניתנים לייחוס לעישון. החומרים המסרטנים (קרצינוגנים) שנמצאים בסיגריות ונקלטים בגוף נמצאים מופרשים דרך השתן, מתרכזים ומגיעים לשלפוחית. כיוון שריכוזם של חומרים אלו גבוה בשלפוחית השתן, היא חשופה יותר לשינויים והתמרות ממאירות.
גורמי סיכון נוספים הם רעלים שונים, קרינה לאזור השלפוחית, והטפיל הידוע בישראל כבילהרציה, שבעבר היה נפוץ בארץ אבל כיום מופיע בעיקר במדינות מתפתחות.
סימפטומים
הסימפטום הנפוץ ביותר הוא הימצאות דם בשתן, או המטוריה, המופיעה במעל 80% מהחולים. עם זאת, צריך לזכור שדימום מהשתן יכול לנבוע גם מסיבות נוספות, ודלקת כיס השתן היא סיבה שכיחה יותר לדימום.
אם נמצא דימום בשתן ללא סיבה ברורה אחרת, מומלץ לבחון את השתן בבדיקה ציטולוגית להימצאותם של תאים ממאירים, ולהיעזר בבדיקת הדמיה או בדביקות פולשניות לבחינת אפיתל כיס השתן.
סימפטומים נוספים מלבד המטוריה נובעים מגדילה מקומית, כמו חסימה של השופכנים, שיכולה להוביל לכאבים באזור המותניים ולפגיעה בכליות.
אבחון
בדיקה אנדוסקופית היא חלק חשוב באבחנה. בבדיקה זו מוחדר צינור אל דרכי השתן ולשלפוחית, תחת הרדמה. הבדיקה הראשונית כוללת מיפי של הנגעים, מיקומם, המראה המקרוסקופי שלהם, מספרם, ותבנית הגידול שלהם.
על כל הגידולים שנצפו לעבור כריתה. דגימה משכבת השריר שמתחת לגידול צריכה להישלח לבדיקה מעבדתית כדי להעריך את עומק החדירה לתוך שלפוחית השתן. שילוב של CT, MRI ובדיקת אולטרה סאונד יכולות לעזור גם הן בזיהוי של התפשטות הגידול או מעורבות של קשרי לימפה.
מחלקים את הסרטן בשלפוחית השתן לפי דרגת החדירה שלו אל דופן השלפוחית. כ-75% מהגידולים הם שטחיים, 20% חודרים אל הדופן השרירית, ו-5% מהגידולים מתגלים לאחר שכבר שלחו גרורות מחוץ לשלפוחית.
בדירוג משתמשים גם בשיטת TNM המקובלת, המתייחסת לגודל הגידול ופלישתו לרקמה (T) מעורבות של קשרי לימפה אזוריים (N), והימצאותם של גרורות מרוחקות (M).
טיפול בסרטן שלפוחית השתן
הטיפול תלוי בעיקר בשאלת מידת התפשטותו של הגידול. עם העלייה במעורבות של קשרי לימפה גדל הסיכוי להתפשטות של התהליך הממאיר. במחלה שטחית, ללא חדירה, הטיפול הראשוני כולל כריתה אנדוסקופית של הנגע (או הנגעים). כתלות במספר הנגעים, הסוג ההיסטולוגי של הנגע ועומק החדירה מומלץ לעיתים גם טיפול לתוך שלפוחית השתן.
הטיפול לתוך השלפוחית ניתן כטיפול משלים לכריתה האנדוסקופית, או, לעיתים, כאשר אין אפשרות לכרות את הגידול במלואו. טיפול זה כולל שישה שבועות של טיפול ב-BCG, ולאחר מכן טיפול חודשי במשך שנה.
חומרים אחרים המשמשים לטיפול הם mitomycin-C, אינטרפרון ו-gemcitabine. לאחר טיפול ראשוני זה יש לעקוב אחר החולים לבחינת הישנותו של הגידול, שמתרחשת באחוזים לא מבוטלים.
במחלה פולשנית, הטיפול הסטנדרטי הוא כריתה מלאה של שלפוחית השתן, אם כי לעיתים ניתן להימנע מפרוצדורה זו, בשילוב של כריתה חלקית, קרינה וכימותרפיה. קיימת מחלוקת בעולם הרפואי לגבי מקום הטיפול בקרינה בחולים אלו, ותפקידה כתחליף להליך כירורגי נרחב.
במחלה גרורתית, הטיפול מבוסס על כימותרפיה, בהתחשב בגורמי הסיכון של החולה, שלאחריה ניתוח משלים. גורמים פרוגנוסטיים גרועים כוללים מצב כללי בריאותי לא טוב של החולה, מעורבות של איברים פנימיים (כבד, כליות, או ריאות) בגידול, או מעורבות של העצמות.
פריצת דרך במחקר ישראלי בנושא סרטן שלפוחית השתן: נרשם פטנט בסין
