הכליות
הכליות מתפקדות כמסננת של גופינו. הן נמצאות בשני צידי הגוף, באזור המותניים האחוריות. שתי הכליות מסננות את הדם, מפרידות ממנו חומרי פסולת ורעלים, ומייצרות את השתן.
הדם שמגיע לכליות עובר דרך החלק החיצוני של הכליה, מסונן, ויוצר את השתן הראשוני. תסנין השתן עובר דרך סדרה ארוכה של צינורות מוליכים ישרים ומפותלים. במהלך מעברו בכליה, נספגים חומרים שונים חזרה מהשתן אל הכליה, וחומרים אחרים מופרשים אל השתן. השתן מועבר אל אגני הכליה, משם אל השופכנים ואל שלפוחית השתן.
הכליה גם מווסתת את כמות הנוזלים שיופרשו מהגוף, משפיעה על לחץ הדם, ועל כמות הדם בעורקים ובוורידים.
סטטיסטיקה וגורמי סיכון
סרטן כליות הוא סרטן שמופיע בעיקר בגיל המבוגר. שיא שכיחותו היא בין הגילאים 50 ל-70, והוא נוטה להופיע מעט יותר בקרב גברים. השכיחות הכללית של זן זה עלתה מעט בשנים האחרונות בעולם המערבי.
בין גורמי הסיכון הידועים לסרטן הכליות ניתן למנות עישון סיגריות (אחראי ל-30% ממקרי סרטן הכליות, על פי מחקרים שונים), מחלה ציסטית של הכליות, ומחלה תורשתית שנקראת tuberous sclerosis.
סוגי סרטן הכליות
מחלקים את גידולי הכליה לכמה סוגים, על פי המראה ההיסטולוגי של הגידול (מראה הגידול במיקרוסקופ). הגידולים השונים מאופיינים גם בשינויים גנטיים אחרים, הטיפוסיים לסוג ההיסטולוגי.
הסוג הנפוץ ביותר הוא גידול מסוג Clear cell. גידולים אחרים הם גידול פפילרי, chromophobic, oncocytic, וגידול בצינורות המאספים של הכליה.
סימפטומים ואבחנה
הסימנים האופייניים הקלאסיים של סרטן בכליות כוללים הופעה של דם בשתן (המטוריה), כאבים בבטן והופעת גוש במותן. סימנים נוספים הם חום לא מוסבר, ירידה במשקל, אנמיה, עלייה הלחץ הדם, ועוד.
לעיתים הגידול מתגלה בעת בדיקת הדמיה באופן מקרי בלבד. השימוש העולה באמצעי הדמיה באינדיקציות שונות העלה את אחוזי הגילוי המוקדם של סרטן הכליה. גם מדדי דלקת שונים, כמו שקיעת דם (ESR) עולים בדם אצל החולים, ועוזרים לאבחנה המבדלת בין גוש ממאיר בכליה לבין גידולים שפירים או ממקור אחר.
ההערכה הראשונית של חולי סרטן הכליות כוללת בדיקת שתן (יחד עם בדיקת הימצאותם של תאים ממאירים בשתן), ובדיקת CT של הבטן והאגן לזיהוי גרורות.
דירוג הגידול
לפי שיטת הדירוג המקובלת של AJCC, מחלקים את גידולי הכליה לארבעה שלבים. גידול בשלב הראשון קטן מ- 7 ס"מ ומוגבל לכליה בלבד. גידול בשלב 2 גדול מ- 7 ס"מ, אך עדיין לא פרץ את גבולותיה של הכליה הנגועה. גידול בשלב 3 מתפשט מעבר לקפסולה שעוטפת את הכליה, או מערב קשר לימפה בודד בכניסה לכליה, ואילו גידול בשלב 4 פולש לאיברים סמוכים, מערב קשרי לימפה מרובים או שלח גרורות מרוחקות.
שיעור ההישרדות בסרטן כליה בדרגה 1 גדול מ – 90%, אך שיעור זה יורד בהדרגה עד ל- 10% הישרדות בשלב 4.
טיפול בסרטן הכליות
בטיפול בסרטן הכליות מחלקים את החולים לשתי קבוצות עיקריות: חולים עם סרטן ממוקם, וחולים עם מחלה מפושטת.
בחולים עם סרטן ממוקם (שלבים 1 ו-2, ומקרים מיוחדים של שלב 3) הטיפול הראשוני כולל כריתה של הכליה, ובכלל זה בלוטת יותרת הכליה הסמוכה אליה, קשרי לימפה סמוכים, ורקמת חיבור מסביב לכליה. כאשר ניתוח הכריתה נעשה בשלמותו, הפרוגנוזה לחולים טובה יחסית. לחולים בעלי כליה יחידה, ניתן לבצע ניתוח שמשמר חלק מהכליה, ולהימנע מכריתה מלאה שלה. גישה זו יעילה גם בחולים עם גידול דו צדדי (בשתי הכליות). כמו כן, כיום גם ניתן להקפיא גידולי כליה – קריואבלציה.
בחולים עם מחלה מפושטת, לניתוח יש תפקיד מוגבל בטיפול. למרבה הצער, גידולים בכליה כמעט ואינם מגיבים כלל לטיפול כימותרפי. לכימותרפיה אין השפעה משמעותית על גידולים אלו. גידולים בכליה עמידים באופן יחסי גם לטיפולים בקרינה, ולכן הארסנל הטיפולי כנגד גידולים אלו מצומצם מעט.
לעיתים קיימת תגובה של הגידול לטיפול בציטוקינים כדוגמת IL2. כיוון שהאפשרויות הטיפוליות מעטות, בוצעו מחקרים שונים על טיפול בסרטן הכליה באמצעות טיפולים ביולוגיים מתקדמים.
תרופות ביולוגיות הפועלות כנגד קולטנים ל- PDGF ו-VEGF נמצאו יעילות במחקרים. תרופות אלו: sorafenib ו- sunitinib משמשות כיום חלק מהטיפול המקובל בחולים עם סרטן כליות מתקדם או גרורתי. שילובים שונים של תרופות ביולוגיות עם אינטרפרון אלפא משמשים גם הם בטיפול.
