סוגי סרטן בשחלות

השחלות

השחלות הן האיבר בגוף האישה שבתוכו נמצאות הביציות. זוג השחלות נמצאות באגן, בסמיכות לרחם ולחצוצרות.

מאגר הביציות כולו קיים אצל האישה כבר בעת לידתה. בהגיעה לגיל הפוריות, משוחררת בכל מחזור חודשי ביציית אחת (ולעיתים יותר) אל החצוצרות. במצב זה, הן יכולות לעבור הפריה בפגישה עם זרע ולהתפתח לעובר ברחם.

בשחלה נמצאות בכל עת ביציות רבות בשלבי הבשלה שונים. בין הביציות מצויה רקמת חיבור הכוללת סיבים שונים, ואת השחלה מצפה שכבה צפופה של תאים- שכבת אפיתל.

סוגי סרטן השחלות

נהוג לחלק את סרטן השחלות על פי הסוג ההיסטולוגי (מראה תחת המיקרוסקופ) של הגידול.

סרטן בשחלה יכול להתפתח משלושה סוגים שונים של תאים הנמצאים בה: תאי הנבט – הביציות שאינן בשלות, תאי התמיכה של רקמת החיבור, והציפוי האפיתליאלי של השחלה.

כל סוג מופיע בצורה שונה ודורש טיפול אחר. הגידולים האפיתליאלים בשחלה הם הנפוצים ביותר, והם גם גורם התמותה הראשון מגידולים גניקולוגיים בעולם המערבי. סוגי סרטן נוספים המתפתחים במערכות הרבייה הינם סרטן צוואר הרחם, סרטן הרחם, ואצל גברים, סרטן האשכים.

גורמי סיכון

סרטן שחלה מהסוג האפיתליאלי מופיע בגילאים מבוגרים יותר, עם שיא ההיארעות מעל גיל שבעים, בניגוד לגידול מתאי הנבט, שמופיע בגילאים צעירים.

גורמים שמפחיתים את הסיכון לסרטן השחלות כוללים הריונות (כל הריון מפחית את הסיכון ב– 10% לערך), הנקה, וקשירת חצוצרות. שיעור גבוה של סרטן השחלות נקשר לחשיפה לאסבסטון, חולות נוספות במשפחה, עקרות, או הפלות חוזרות.

סימפטומים של סרטן השחלות

חלק ניכר מחולות בסרטן השחלות, כ-70%, מתגלות כאשר המחלה נמצאת כבר בשלב מתקדם או גרורתי. הסימפטומים במקרים אלו כוללים הרגשת נפיחות, כאבי בטן, ותלונות שונות הקשורות לדרכי השתן.

סרטן השחלות ממוקם הוא ברוב המקרים א-סימפטומאטי. עם זאת, גדילה של שחלה יכולה לגרום לתכיפות במתן שתן, לעצירות, ולסימפטומים נוספים.

בניגוד לסרטנים גניקולוגים אחרים, דימום וגינאלי לא שגרתי נראה רק לעיתים נדירות בסרטן השחלות. על כן, החשד לסרטן בשחלה עולה תוך כדי בדיקה שגרתית ומציאת גוש באגן, או כממצא מקרי במהלך ניתוח.

אבחנה

האבחנה מבוססת על כמה מרכיבים. בבדיקה פיזיקאלית, יוכל הרופא להתרשם מהגדלה של השחלה, אם כי ברוב המקרים הגדלה כזו מקורה בגידול שפיר בלבד, או ציסטה שעתידה לחלוף. גוש באגן שהינו מוצק, לא סדיר ומקובע מחשיד מאוד לתהליך ממאיר בשחלה. בבדיקת אולטרה סאונד ניתן לזהות גם גושים חשודים כממאירים.

בדיקה משלימה לאבחנה היא בדיקת סמנים בדם. בגידולים ממאירים שונים, התאים הממאירים מייצרים חומרים שונים המשתחררים לדם. בדיקה של חומרים אלו יכולה לעזור ולסייע באבחנה ובגילוי מוקדם.

בסרטן השחלות קיים סמן כזה, CA-125. כ- 85% מהחולות עם סרטן שחלה אפיתליאלי יציגו רמות גבוהות של CA-125. גם סוגים אחרים של סרטן יכולים לגרום לעלייה של סמן זה, כמו סרטן המעי הגס, השד, הריאות, הלבלב ועוד. כמו כן, עלייה קלה יכולה להופיע בשעת הריון, בדלקת באגן, ובמחלות שונות.

בגלל החשיבות הגבוהה של גילוי מוקדם לאבחנה (סרטן השחלות בשלבים מוקדמים מגיע לאחוזי ריפוי טובים בהרבה), חשוב למצוא בדיקות סקר טובות שיעזרו בגילוי המחלה אצל נשים א-סימפטומאטיות.

בדיקה של האגן אצל הרופא ובדיקת דם לסמן CA-125 יכולות לעזור, אבל השילוב שלהן לא רגיש מספיק. בדיקת אולטרה סאונד טרנס-וגינאלית משמשת לעיתים כבדיקת סקר, אבל לעיתים קרובות מצביעה על תוצאות חיוביות כוזבות.

שיטות מולקולאריות חדשות נמצאות בבדיקה, כך שאולי בעתיד תימצא דרך מתוחכמת לגילוי מוקדם יעיל, רגיש וספציפי לסרטן השחלות. לאחרונה אושרה בדיקה חדשה לאבחון מוקדם שלל סרטן השחלות, וזאת לפי ממצאים של סמנים מוכרים בבדיקת הדם.

טיפול בסרטן השחלות

באופן כללי, נהוג לחלק את החולות בסרטן השחלה לשלוש קבוצות עיקריות:

• חולות עם סרטן השחלה בשלב מוקדם (1 או 2) ללא עדות למחלה שארתית.
• חולות עם מחלה בשלב מתקדם (שלב 3), אבל עם מחלה מינימאלית לאחר ניתוח להסרת הגידול.
• חולות עם גידול שארי גדול ומחלה מתקדמת ומפושטת (שלב 3 או 4).

חולות בקבוצה הראשונה, לאחר ניתח מוצלח להסרת הגידול וללא עדות למחלה בגוף, לא זקוקות לטיפול כימותרפי משלים לאחר הניתוח. הפרוגנוזה שלהן טובה מאוד, מעל 95% ריפוי.

כאשר קיימת מחלה שארית, או סימן פרוגנוסטי רע אחר (גידול מסוג היסטולוגי אלים, וכדומה), מומלץ לטפל בחולות בכימותרפיה משלימה לאחר הניתוח.

לחולות בקבוצה השנייה, הטיפול הרגיל מבוסס על כימותרפיה. כיום נהוג לטפל בהן באמצעות טיפול הכולל carboplatin, ו– paclitaxel. כמחצית מחולות אלו יגיעו לנסיגה מלאה של הטיפול כתגובה לכימותרפיה.

החולות בקבוצה השלישית הן כמעט תמיד במצב שלא ניתן לריפוי. הטיפול הוא טיפול פליאטיבי, והן יכולות לשפר את מצבן דרך ניתוח להסרת המסה הגידולית, הקרנות לאזור האגן, וכימותרפיה.

אפשר לטפל בחולות אלו גם בתרופות המעכבות את יצירת או קליטת האסטרוגן (טיפול הורמונאלי), ובתרופות המונעות יצירת כלי דם בגידול (טיפול ביולוגי).

למידע נוסף ראו גם:

שימור הפוריות בחולות סרטן

כריתת שחלות כאמצעי מניעה