השד
השד הוא איבר המורכב מרקמה מפרישה אשר נמצא בקדמת בית החזה, מעל שרירי החזה. השד הוא איבר משתנה העובר שינויים בהתאם לגיל, המחזור החודשי, הורמונים שונים, ומסרים עצביים.
השד מורכב מאוניות של תאים המפרישים, בשלבים מסוימים בחיים, את החלב, וצינורות המוליכים את החלב אל פני העור. הרקמה המפרישה שוכנת בתוך רקמת שומן.
היחסים בין רקמת השומן לרקמה המפרישה משתנים: בהריון ולאחר הלידה מתפתחת מאוד הרקמה המפרישה בשד, והיא עוברת התנוונות עם הגיל. גם לגברים רקמת שד, אלא שזו מנוונת כמעט לחלוטין. סרטן השד מתפתח מהחלק המפריש של רקמת השד, ולא מהחלק השומני.
אפיון סרטן השד
סרטן השד הוא הסרטן הנפוץ ביותר בקרב נשים, ונחשב לאחד מסוגי הסרטן השכיחים בישראל. באופן גס, אחת מכל תשע נשים תחלה בסרטן השד בימי חייה. גברים יכולים לחלות גם הם בסרטן השד – אבל מחלה זו נדירה אצלם הרבה יותר. יחס החולים בין המינים נע סביב 1 ל– 150 בערך. בארץ קיימות עמותות שונות שתומכות בחולות סרטן השד ובבני משפחותיהן, כאשר הבולטת מביניהן היא עמותת "אחת מתשע", שהוקמה בשנת 1994.
גורמי סיכון
סרטן השד נתון להשפעות הורמונאליות משמעותיות. נשים שהמחזור החודשי שלהן התחיל בגיל מאוחר, הסתיים בגיל מוקדם, עברו הריון מלא בגיל צעיר יחסית – כולן בסיכון מופחת לחלות בסרטן השד.
במילים אחרות, תקופה ארוכה במהלך החיים של פעילות הורמונאלית במהלך המחזור מגדילה את הסיכון לחלות בסרטן השד. בדומה לסוגי סרטן אחרים, הגיל משמעותי גם הוא בסיכון לחלות במחלה; עם העלייה בגיל עולה גם הסיכון לחלות.
לסרטן השד קיים גם מרכיב גנטי. הסיכון לחלות עולה כאשר ישנם בני משפחה אחרים שחלו בסרטן השד. היום ידוע גם על גנים ספציפיים שמגדילים מאוד את הסיכון לחלות. גנים אלו נקראים BRCA1 ו– BRCA2, והם נפוצים בעיקר בקרב היהודים האשכנזיים.
במידה שבירור גנטי העלה שאישה צעירה נושאת את אחד הגנים הללו, מציעים לה לרוב כריתה מונעת של השד, במידה והיא אכן מעונינת בכך, לאור הסיכויים הגבוהים לפתח סרטן השד בגיל מאוחר יותר.
סימנים ואבחון לסרטן השד
בגלל החשיבות הגדולה באבחנה מוקדמת ככל הניתן, כאשר הגידול קטן ואין גרורות או מעורבות של איברים אחרים, אמצעי אבחון שונים המשמשים לגילוי מוקדם של סרטן השד.
האמצעי הפשוט ביותר, אם כי לא היעיל ביותר, הוא בדיקה ידנית של האישה עצמה (או של רופא). בדיקה עצמית של האישה, במטרה למצוא גושים בשד, יכולה לזהות גידול ממאיר או שפיר, אך לא בשלבים מוקדמים שלו.
בדיקות יעילות יותר, המזהות גידולים בשלבים מוקדמים יותר בהתפתחותם, הן בדיקות הדמיה.
הבדיקה הנפוצה ביותר היא בדיקת ממוגרפיה (Mammography). בדיקה זו היא בעצם סוג של צילום רנטגן לשד, שמזהה אזורים של הסתיידות בשד שיכולים להעיד על גידול. בדיקה זו מומלצת לנשים כבדיקת סקר שגרתית כל שנה, מעל גיל 50 (ויש הממליצים על בדיקת ממוגרפיה גם בגילאים צעירים יותר). בעקבות מציאת גוש חשוד במישוש או בממוגרפיה, נדרשת ביופסיה, לבדיקת רמת הממאירות של הגוש. רק לאחר בדיקה של הרקמה במיקרוסקופ ניתן לדעת באופן ודאי אם מדובר בגידול ממאיר. עם זאת, יש המפקפקים ביעילות בדיקת הממוגרפיה, ובהפיכתה לבדיקת האבחון המקובלת ביותר לסרטן השד.
פיתוח מבטיח בתחום הינו בדיקת ממוגרפיה ללא קרינה, שתהיה יעילה מהבדיקה המוצעת כיום.
כאשר מאובחן גידול ממאיר, חשוב ביותר לצורכי טיפול והערכה, לקבוע את דרגתו של הגידול. השיטה המקובלת נקראת שיטת TNM. בשיטה זו מעריכים את גודל הגידול הראשוני, מעורבות של קשרי לימפה, והימצאותן של גרורות.
על פי שלושת הקריטריונים הללו נקבע השלב שבו מצוי הגידול, המדורג מ- 1 (המוקדם ביותר) עד 4 (המאוחר ביותר, עם גרורות). לעיתים מגדירים גם שלבי ביניים כדי לטפל בצורה מיטבית בחולים.
טיפול
קיימות כמה אפשרויות טיפוליות בסרטן השד. הטיפול תלוי, באופן ראשוני, בשלב בו התגלתה המחלה. מחלה ממוקמת, ללא גרורות, וללא מעורבות של קשרי לימפה, היא בעלת סיכויי החלמה טובים מאוד, וקיימות כמה אפשרויות השוות מבחינת יעילותן כטיפול במחלה בשלב זה.
ניתן לטפל במחלה על ידי כריתת שד מלאה (mastectomy), או באמצעות כריתה חלקית של האזור הנגוע (lumpectomy) ומתן של כימותרפיה משלימה. בשלב זה, מעל 90% מהנשים החולות בסרטן השד יחלימו מהמחלה. הסיכוי להחלמה מלאה יורד אם הגידול נמצא בשלבים מתקדמים יותר, עד למעט פחות מ-50% בגידול בשלב 3, ואחוזים נמוכים יותר כאשר המחלה גרורתית.
בשלבים מתקדמים של המחלה ניתן שילוב של תרופות כימותרפיות, כריתה של השד, וטיפולים בקרינה, בהתאם למצבה של החולה ולאופיו של הגידול. חלק מהגידולים הממאירים מבטאים קולטן שנקרא HER2. לחולות עם גידול מסוג זה אפשר לשלב טיפול בתרופה שנקראת trastuzumab (הרצפטין), וזהו נוגדן שפועל באופן ייחודי כנגד הקולטן.
במקרים מסוימים הולכת וגוברת הבקשה על ידי נשים לשימור הפוריות בזמן המחלה, וזאת כדי להקטין את הסיכון של אי הבאת ילדים לעולם בעתיד.
אופציה טיפולית משלימה נוספת בסרטן השד הוא הטיפול ההורמונלי. התברר שחלק ניכר מהגידולים הסרטניים בשד מבטאים על פניהם קולטנים להורמונים אסטרוגן ו/או פרוגסטרון. גידולים אלו גדלים בהשפעת הורמונים אלו, ומניעת ייצור ההורמונים מפריע לגדילתו של התהליך הממאיר.
לכן, לנשים שבדיקות המעבדה מצביעות על כך שהגידול שלהן מבטא את הקולטנים להורמונים, ניתן טיפול שחוסם את ייצור ההורמונים האלו. דוגמא לטיפול זה היא תרופת ה– tamoxifen.
