הקיבה
הקיבה, הממוקמת בבטן העליונה מצד שמאל ומתחת לסרעפת, היא המקום בו מתחיל תהליך העיכול של האוכל שלנו. האוכל מגיע לקיבה מהוושט, וממשיך ממנה אל חלקו הראשון של המעי הדק – התריסריון. בקיבה עובר האוכל תהליכי עיבוד ראשונים, הוא מפורק פירוק מכני לחתיכות קטנות, מעורבב, ומתחיל את תהליך העיכול. סוגי סרטן נוספים שקשורים במערכת העיכול הינם סרטן הלבלב, סרטן הכבד, סרטן המעי הגס ועוד.
נהוג לחלק את הקיבה למספר חלקים: החלק העליון של הקיבה – הקרדיה, גוף הקיבה, והחלק המוביל אל התריסריון, שבו נמצא שוער הקיבה (pylorus).
סטטיסטיקה
סרטן הקיבה מופיע בשכיחות גבוהה יותר בשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות. שכיחותו גבוהה במזרח הרחוק ובארצות נוספות, אך נמוכה בעולם המערבי. יתר על כן, שכיחות סרטן הקיבה בעולם המערבי ירדה באופן דרמטי במאה השנים האחרונות, מסיבות שאינן ברורות כל צורכן.
משערים שמאכלים שונים הם בעלי השפעה "קרצינוגנית" (מחוללי סרטן) ומגבירים את הסיכון לסרטן הקיבה, בייחוד בגיל הצעיר. מאכלים שנחשבים כמגבירים את הסיכון כוללים אוכל מעושן ומומלח, המכיל ריכוז גבוה של ניטריטים. הניטריטים הופכים לחומרים קרצינוגנים בהשפעת חיידקים שונים הנמצאים בגוף.
לימפומה של הקיבה נדירה יותר, וקשורה גם להדבקה בחיידק ההליקובקטר פילורי.
סוגי גידולים בסרטן הקיבה
רוב הגידולים בקיבה, כ-85%, הם מסוג אדנוקרצינומה. אחוז קטן יותר הם לימפומות של הקיבה, וגידולים נדירים נוספים אחרים.
גידול מסוג אדנוקרצינומה מופיע בשתי צורות עיקריות: מופע מפוזר, בו התאים הממאירים אינם קשורים זה לזה אלא מסנינים את הרקמה, יוצרים קשיחות בדופן הקיבה, וצורה שבה התאים הממאירים יוצרים גוש בקיבה.
הצורה הדיפוזית של סרטן הקיבה היא בעלת פרוגנוזה גרועה יותר.
סימנים
בשלבים הראשונים של סרטן הקיבה, לרוב לא מופיעים סימפטומים כלל. כאשר הגידול הופך למסיבי יותר ומסתנן ברקמה, החולים מתלוננים על תחושת אי-נוחות גוברת ברום הבטן, המלווה לעיתים בכאב.
ירידה במשקל ובחילות הן תלונות נפוצות נוספות. בחילות והקאות מופיעות בשכיחות גבוהה בגידולים באזור שוער הקיבה. סימנים אחרים הם שובע מוקדם וקשיים בבליעה.
גידולים בקיבה נוטים לשלוח גרורות לאזורים מסוימים: אל השחלות (הגידול נקרא אז "גידול על שם קרוקנברג"), אל האזור שמסביב לטבור, לאזור חלל הבטן, הפריטונאום, והכבד. לעיתים אף מתפתחת מיימת בעקבות הגרורות בבטן.
גידולים בקיבה בפרט, ובמערכת העיכול בכלל, יכולים להופיע כאנמיה של חוסר ברזל בעקבות דימומים קטנים מהגידול. מציאה של אנמיה כזו ללא הסבר מניח את הדעת מחייבת בדיקה וחיפוש אחר גידול, בייחוד בגיל המבוגר.
אבחנה
אמצעי האבחנה הפשוט הראשוני הוא בדיקה רנטגנית. בדיקה זו מומלצת לכל חולה המתלונן על תלונות בחלק העליון של בית החזה. עם זאת, קשה להבחין בין כיב סרטני ממקום בקיבה לכיב שפיר, שנגרם מסיבה אחרת.
כאשר מתגלה כיב בצילום, בדרך כלל אין מנוס מבדיקת גסטרוסקופיה, שבה צינור עם מצלמה מוחדרים אל חלל הקיבה. בדיקה זו מאפשר התבוננות ישירה בכיב, כמו גם נטילת דגימה לביופסיה. בביופסיה אפשר להבחין גם בסוג הגידול הסרטני, ויש לכך השלכות חשובות על הטיפול.
זיהוי מוקדם של כיבים סרטניים חיוני לריפוי, שאפשרי כל עוד אין פלישה של התהליך הממאיר אל מחוץ לגבולות הקיבה. הדירוג של הגידול נעשה על פי שיטת TNM – גודל הגידול הראשוני, מעורבות של קשרי לימפה, והימצאות גרורות.
גידול המוגבל לרירית הקיבה (החלק הפנימי המצפה את הדופן) ניתן לריפוי בכ-90% מהחולים. כאשר הגידול חודר לעמוק הקיבה, סיכויי ההחלמה פוחתים מאוד, עד ל-15% לערך בחדירה דרך דופן הקיבה, ואף פחות מכך במעורבות של רקמות סמוכות.
טיפול בסרטן הקיבה
באופן כללי, לסרטן הקיבה פרוגנוזה גרועה באופן יחסי. הסיכוי הטוב ביותר לריפוי הוא באמצעות ניתוח שמסיר את הגידול הממאיר במלואו, כמו גם בלוטות לימפה אזוריות המעורבות בגידול.
למרבה הצער, רק בכשליש מהחולים הגידול מתגלה בשלב המאפשר טיפול שכזה. סרטן הקיבה עמיד למדי לטיפול בקרינה, וכמות הקרינה שיעילה כנגד הגידול פוגעת במבנים סמוכים, כמו רירית מערכת העיכול.
כימותרפיה יעילה במקצת כנגד הגידול הממאיר במצבו המפושט. טיפול בכימותרפיה מסוג 5-FU מגבירה את רגישותו של הגידול לקרינה. טיפול כימותרפי משלים לטיפול הכירורגי משפר את ההישרדות ומוריד את אחוז ההישנות של הגידול.
