מספר רקמות ואיברים שונים בפה יכולים להוות נקודת מוצא להתפתחות של גידולים ממאירים שונים. נתאר כאן בקצרה כמה סוגים של גידולים סרטניים שיכולים להתפתח בחלל הפה.
סרטן בלוטות הרוק
קיימות כמה בלוטות רוק הסמוכות לחלל הפה. תפקידן כולל הפרשה של אנזימים שונים המתחילים את פירוקו של המזון, והכנתו לפירוק הכימי שנעשה בקיבה. הבלוטות הגדולות נמצאות בלחיים בסמוך לאוזן, ונקראות בלוטות הפרוטיד. בלוטות אחרות נמצאות מתחת לסנטר ומתחת ללשון. בלוטות רוק נוספות, קטנות יותר, נמצאות מסביב לחלל הפה.גידולים המופיעים בבלוטת הרוק יכולים להיות שפירים או ממאירים. הגידול הנפוץ בבלוטה הוא דווקא גידול שפיר, ונקרא pleomorphic adenoma. הסוג הנפוץ של גידול ממאיר בבלוטת רוק נקרא mucoepidermoid carcinoma. גידול זה מורכב מתערובת של תאים המייצרים רוק, תאים קשקשיים כדוגמת התאים בעור, ותאי ביניים. גידול זה מופיע לרוב בבלוטת הפרוטיד, אבל יכול בהחלט להתפתח גם בבלוטות רוק אחרות, בייחוד בקטנות ביותר.
ההתפתחות של גידולים אלו תלויה ברמת הממאירות שלהם, שנקבעת על פי המראה ההיסטולוגי. גידולים רבים כמעט ואינם ממאירים, ושולחים גרורות לעיתים רחוקות, ואילו גידולים אחרים מסוכנים ביותר, נוטים לחזרה, קשים להסרה כירורגית, ונוטים להתפשט בגוף.Mucoepidermoid carcinoma מופיע בדרך כלל כגוש קשיח שאינו כואב בחלל הפה. גידול זה מופיע בעיקר במבוגרים, עם שיא של השכיחות סביב גיל 30. הטיפול הוא בדרך כלל ניתוח, כאשר תפקידה של הקרינה בטיפול שנוי מעט במחלוקת.
נגעים פרה-ממאירים
בניגוד לנגעים ממאירים המופיעים בעור, קשה לאבחן נגעים ממאירים ופרה-ממאירים בחלל הפה בשלב מוקדם. התכונות המאפיינות את הגידולים הממאירים: התכייבות, כאב, נפיחות בלוטת לימפה, וכדומה מופיעים בדרך כלל בשלב מאוחר יותר.שני נגעים פרה ממאירים עיקריים מופיעים בחלל הפה – אריתופלקיה ולויקופלקיה. לויקופלקיה היא שכבה לבנה המופיעה בחלל הפה, לא ניתנת להסרה, ולא מאובחנת כמחלה אחרת (כמו זיהום פטרייתי). הגדרה זו אומנם עמומה מעט, אבל ניתן לסכמה כהופעה של רובד לבן על הפה שאיננו קשור למחלה אחרת.
מעריכים שלכ- 3% מהאוכלוסייה יש לויקופלקיה. כ- 15% מהנגעים הללו הם פרה-ממאירים, ויש להתייחס אליהם ככאלו.אריתרופלקיה הוא אזור אדמדם המופיע ברירית הפה. האזור בדרך כלל נמוך מסביבותיו, או שטוח. נגע זה הוא בעל סיכויים רבים יותר להפוך לממאיר ולכן דורש תשומת לב מרובה. הסיכון להופעת לויקופלקיה ואריתרופלקיה כאחד גבוהים בהרבה אצל מעשנים. אבחון מוקדם של נגעים אלו (בעיקר אצל רופאי שיניים ורופאי פה ולסת, אך גם בקרב רופאי משפחה), חשובה ביותר להפחתה של התמותה מסרטן הפה, הגבוהה באופן יחסי.
סרטן של התאים הקשקשיים
הגידול הסרטני הנפוץ ביותר בפה הוא מסוג תאים קשקשיים (squamous cell carcinoma). לעיתים מופיעים בפה גם מלנומות, וגידולים נדירים אחרים. למרות התקדמות גדולה בשיטות הטיפול בסרטן, שיעור ההישרדות של חולים בסרטן זה עומד על כ-50% מזה עשרות שנים. נתון זה נובע ממספר גורמים: סרטן הפה מאובחן בדרך כלל בשלב מאוחר, כאשר הגידול נמצא במצב מתקדם. בנוסף, לעיתים קרובות מופיעים גידולים משניים בחולה, המקשים על הטיפול.המקומות בעלי הסכנה הגבוהה ביותר להתפתחות של הגידול הם (לפי סדר השכיחות): בסיס הפה, מתחת ללשון, לשון קדמית, חיך עליון, ובסיס הלשון.
עישון, שתיית אלכוהול, והשתלת מוח עצם הם גורמי סיכון להופעה של סרטן זה. הטיפול הוא בדרך כלל כירורגי בתוספת של הקרנות. חלק מהגידולים קשורים לוירוס הפפילומה (HPV), שזנים אחדים שלו גורמים גם לסרטן קשקשי בצוואר הרחם.