גידול סרטני במעי הדק

המעי הדק

המעי הדק ממשיך מצידו האחד את הקיבה, ומתחבר בצידו השני אל המעי הגס. עיקר פעולת הפירוק והספיגה של המזון נעשית במעי הדק.

החלק הראשון של המעי הדק, התריסריון, קולט לתוכו את האנזימים המפרקים של המזון, שמגיעים מהלבלב. המזון המפורק נספג על ידי קולטנים מיוחדים ברירית המעי, ומשם מגיע אל הדם ואל כל חלקי הגוף.

נהוג ברפואה לחלק את המעי הדק לשלושה חלקים עיקריים מבחינה אנטומית: התריסריון, ג'גונום ואילאום.

ממאירות במעי הדק – אבחנה וסימפטומים

גידולים ממאירים במעי הדק נדירים באופן יחסי. בניגוד לגידולים אחרים של מערכת העיכול: דרכי המרה, מעי גס, קיבה וכדומה, רירית המעי הדק עוברת התמרה ממארת לעיתים רחוקות בלבד.

מכיוון שגידולים במעי הדק נדירים, האבחנה שלהם נוטה להתעכב לעיתים קרובות. סימפטומים לא ספציפיים ועמומים בבטן לא מצביעים באופן ישיר על האבחנה, וגם בדיקות הדמיה בדרך כלל לא מראות שינויים המצביעים על גידול ממאיר במעי.

בכל מקרה, כדאי לחשוד בגידול במעי הדק כאשר מופיעים כאבי בטן חוזרים לא מוסברים, חסימות מעי ללא מחלות אחרות ברקע, השתפלות מעיים אצל אדם מבוגר (מצב בו לולאת מעי נכנסת אל המשך המעי), או דימום ממושך ממערכת העיכול ללא ממצאים אחרים שמצביעים על מקור הדימום.

בדיקת האבחנה לממאירות היא בדיקת בליעת בריום של המעי הדק, לעיתים על ידי הזרקת בריום ישירות לתריסריון.

גידולים ממאירים במעי הדק יכולים להתבטא גם בחום, ירידה במשקל, וגוש נימוש בבטן. גורמי סיכון ידועים לממאירות במעי הדק כוללים אייד או מחלת צליאק ממושכת (מחלה בה נפגע המעי הדק כתוצאה מתגובה אימונית כלפי חלבון החיטה).

סוגים שונים של גידולים ממאירים במעי הדק

קיימים מספר גידולים שיכולים להתפתח במעי הדק. גידול הקרצינומה מסוג אדנוקרצינומה הוא גידול שמתפתח מתאי הציפוי של המעי, וכמחצית מהגידולים הם מסוג זה. הגידולים נוטים להופיע בחלקו הראשון של המעי הדק – בסוף התריסריון ובתחילת הג'גונום, ולגרום לכיבים ולדימום.

לעיתים קשה להבחין בין גידולים אלו לבין כיב בתריסריון (שנגרם מהחיידק הליקובקטר פילורי) או מחלת קרוהן (מחלה דלקתית של המעי הדק – IBD). האבחנה נעשית באמצעות אנדוסקופיה, החדרת צינור אל תוך המעי הדק, ונטילת דגימת ביופסיה מהאזור המכוייב. הטיפול הרגיל בממאירות זו הוא ניתוח להסרת החלק הנגוע במעי הדק.

גידולים אחרים שיכולים להופיע במעי הדק הם לימפומות. בדופן המעי נמצאים ריכוזים של רקמה לימפתית מפוזרת שיכולה להיות בסיס לגידול ממאיר של לימפוציטים. אבחנה של מצב זה נעשית בביופסיה מהמעי הדק, וכשאין עדות ללימפומה במקום אחר בגוף.

לימפומות שמופיעות במעי הדק הן מסוג שאינו הודג'קין. לימפומה מיוחדת של המעי הדק אובחנה לראשונה במזרח התיכון ביהודים ממוצא מזרחי ובערבים, והיא נקראת IPSID, או "הלימפומה המזרח תיכונית". חולים אלו סובלים משלשול ממושך, והם מפרישים נוגדנים מסוג IgA במבנה שונה מהרגיל. מהלך המחלה משתנה, עם התלקחויות והפוגות, כשבדרך כלל הלימפומה מתפתחת ללימפומה אגרסיבית. הטיפול משלב אנטיביוטיקה, למרות שעדין לא נמצא גורם זיהומי למחלה, וכימותרפיה.

גידול ממאיר שמתפתח מרקמת השריר במעי הדק נקרא leiomyosarcoma. גידולים אלה בדרך כלל גדולים באופן יחסי (מעל 5 ס"מ), וניתן לחוש בהם בבדיקה גופנית. טיפול ביולוגי מתקדם הוא חלק חשוב בטיפול בגידולים אלו, ונעשה דרך התרופות gleevec ו- sutent.

מלבד הגידולים הממאירים, קיימים גם גידולים שפירים שונים שמתפתחים במעי הדק, וחשוב להבדיל בניהם לבין הגידולים הממאירים. בין גידולים אלו: אדנומות – גידולים של האפיתל, leiomyomas – גידולים שפירים של השריר, ליפומות – גידולים של השומן, ואנגיומות – גידולים של כלי הדם.