המעי הגס
המעי הגס הוא החלק האחרון של מערכת העיכול שלנו. הוא מתחיל מיד לאחר סיומו של המעי הדק, ומסתיים בפי הטבעת. תפקידו כולל בעיקר את ספיגתם של מים ומלחים שונים שלא נספגו מהמזון המעוכל.
מבחינה אנטומית, מבחינים בכמה חלקים במעי הגס. החלק הראשון – המעי העיוור, שהוא מעין כיס בתחילתו של המעי הגס. מכאן ממשיך המעי הגס ועולה בצד ימין בבטן – המעי העולה.
המעי ממשיך בקו ישר לרוחב הבטן ויורד בצד שמאל אל כיוון פי הטבעת. בסופו של המעי הגס נמצא מעין פיתול כצורת האות האנגלית "S" – המעי המפותל, שמתחבר אל המעי הישר ואל פי הטבעת.
סטטיסטיקה וגורמי סיכון
סרטן המעי הגס הוא הסרטן הפנימי השני בשכיחותו. בערך כ– 10% ממקרי התמותה מסרטן מקורם בסרטן המעי הגס. שכיחותו של סרטן המעי הגס עולה באופן תלול לאחר גיל 50, והיא שווה בקירוב אצל גברים ונשים. כיום, הוא נחשב לאחד מסוגי הסרטן השכיחים ביותר בארץ.
רובם הגדול של הגידולים במעי הגס מתפתחים מגידולים שפירים (פוליפים), שמופיעים במעי. היום ידוע הרבה על השלבים השונים שבהם הופך פוליפ לגידול ממאיר, תהליך שכרוך בשינויים גנטיים רבים והפעלה של גנים המעודדים את הפעילות הסרטנית.
קיימות מספר מחלות גנטיות, כמו תסמונת לינץ למשל, שמגדילות מאוד את הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס, בעיקר בגלל הופעת פוליפים רבים במערכת העיכול שיכולים לעבור התמרה סרטנית. מלבד זאת, מחקר שבוצע לאחרונה הראה כי מחסור בשנות שינה גורם גם הוא להעלת הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס.
סימנים לסרטן המעי הגס
הסימנים של סרטן במעי הגס מעט שונים כתלות במיקום הסרטן במעי, בחלק הימני של המעי הגס או בחלק השמאלי שלו. סרטן בצד שמאל (החלק הרחוק יותר של המעי) מתבטא בדימום רקטלי, שינויים בתנועות המעיים – עצירות, שלשולים, קשיים ביציאות, וכאב בבטן או בגב.
גידולים במעי העיוור, או בחלק הימני של המעי, מופיעים עם אנמיה, דם סמוי בצואה, וירידה לא מוסברת במשקל.
אבחנה
אבחנה מוקדמת נעשית באמצעות בדיקות סקר למציאתו של דם סמוי בצואה. לעיתים, גידולים גורמים לדימומים זעירים, שאינם נראים בעין. בדיקת המעבדה יכולה לגלות שרידי דם בצואה, שיכולים להעיד על גידול במעי הגס בשלביו הראשוניים.
אמצעי עזר מקדמים יותר לאבחנה כוללים בדיקה של מערכת העיכול באמצעות צינור ומצלמה – סיגמואידוסקופיה בוחנת את החלק המתפתל של המעי הגס, וקולונוסקופיה בוחנת את המעי הגס בחלקים פנימיים אף יותר.
רובם של הגידולים נמצאים בטווח של בדיקת הסיגמואידוסקופיה, אבל בדיקת הקולונוסקופיה מומלצת לעיתים קרובות. במהלך בדיקה כזו של מערכת העיכול ניתן גם לכרות פוליפים או גידולים חשודים, ולקחת דגימות לשם בחינתן במיקרוסקופ.
אבחנה סופית נעשית כאשר מזהים תאים ממאירים בדוגמה מן הרקמה. בשלב קביעת המחלה צריך להעריך את מידת התפשטותה בגוף בעזרת שיטת TNM – בדיקת גודל הגידול, מעורבות קשרי לימפה, והימצאותן של גרורות מרוחקות (למשל בכבד).
בדיקות סקר לגילוי מוקדם יכולות להתבצע בכמה אופנים. בדיקת דם סמוי מומלצת כל שנה מעל גיל 40, כמו גם בדיקה רקטלית על ידי רופא. בדיקת סיגמואידוסקופיה גמישה מומלצת (גם בהיעדר חשד קליני) מדי שלוש שנים החל מגיל 50, ובגילאים מוקדמים יותר לחולים עם סיכון לסרטן המעי הגס.
כחלק מאבחנה מוקדמת והערכה של הגידול, ניתן למדוד סמן (מרקר) סרטני שרמתו בדם עולה במקרים של סרטן המעי הגס. סמן זה נקרא CEA, והוא נמדד לעיתים תכופות, גם כחלק מהמעקב אחר חולה עם מחלה ידועה.
טיפול בסרטן המעי הגס
במחלה ממוקמת, הטיפול הראשוני והיעיל ביותר הוא טיפול ניתוחי, כלומר הסרה כירורגית של הגידול. לאחר הניתוח צריך לעקוב אחר החולה באמצעות בדיקות הדמיה (CT), בדיקות דם שונות, וקלונוסקופיה.
לעיתים ניתן לאחר הניתוח קרינה משלימה לאזור האגן, שנועדה להפחית את הסיכון להתפתחות משנית של המחלה. שילוב של כימותרפיה, בייחוד בשלבים מתקדמים יותר של הסרטן, מפחיתה את אחוזי חזרת המחלה ומשפרת את ההישרדות.
טיפולים חדשניים בסרטן המעי הגס מכונים "טיפולים ביולוגיים", והם מכוונים כנגד מטרות ספציפיות בסרטן. תרופה חדשה כזו היא ארביטוקס (Cetuximab). התרופה היא נוגדן שפועל כנגד קולטן לגורמי גדילה החיוניים להתפתחות הסרטן – EGFR.
תרופה נוספת שפועלת על קולטנים היא אווסטין (Bevacizumab). תרופה זו מבוססת על הצורך של גידול ממאיר לאספקה שוטפת של חמצן ומוצרי מזון באמצעות הדם. התרופה מונעת את קשירתם של גורמים המזרזים יצירת כלי דם באזור, ולא מאפשרת לכלי דם להתפתח ולהזין את הגידול.
רוצים לדעת יותר על התסמינים, האבחונים, הטיפולים והמחקרים שנעשו בתחום סרטן המעי הגס? היכנסו לאתר colon.org.il
ראו גם: