הלבלב
הלבלב נמצא במרכז הבטן והוא בעל תפקיד כפול: תפקיד אנדוקריני (הפרשת הורמונים לדם), ותפקיד אקסוקריני (הפרשת חומרים שונים למערכת העיכול).
במסגרת תפקידו האנדוקריני, הלבלב מפריש הורמון חשוב שנקרא אינסולין, שמווסת את רמת הסוכר בדם בהתאם לצורכי הגוף. הורמונים נוספים המופרשים מהלבלב הם גלוקגון, בעל פעילות הפוכה לפעילות האינסולין, וסומטוסטטין. התאים שמפרישים הורמונים בלבלב מסודרים בקבוצות שנקראות "איי לנגרהאנס".
במסגרת תפקידו האקסוקריני, אחראי הלבלב להפרשת אנזימים שונים שמפרקים את חומרי המזון. הלבלב מייצר אנזימים שמפרקים שומנים, חלבונים ופחמימות. אנזימים אלו מועברים בצורתם הבלתי פעילה מהלבלב אל חלל התריסריון. האנזימים עוברים הפעלה, ומפרקים את המזון הבלתי מעוכל לרכיביו בתוך המעי הדק.
מבחינה אנטומית, נהוג לחלק את הלבלב לארבעה חלקים. הראש נמצא בצד הימני ביותר, קרוב לתריסריון ולצינור המוביל מרה אל התריסריון. צינור זה מתחבר עם התעלה המרכזית בלבלב, שמוליכה את האנזימים המפרקים.
אל הראש מחוברים צוואר הלבלב, גוף הלבלב וזנב הלבלב. למיקום האנטומי של התפתחות הגידול הסרטני יש חשיבות – סימפטומים שונים יכולים להופיע כתלות במקום הגידול. כ– 70% מהגידולים מופיעים בראש הלבלב.
סטטיסטיקה וגורמי סיכון
סרטן הלבלב הוא סרטן בעל פרוגנוזה גרועה. מעטים בלבד מחלימים מסוג סרטן זה, בעיקר במצבו המפושט. בישראל מתגלים מדי שנה כ– 500 חולים, ושיעורי התמותה, בייחוד במחלה מתקדמת או גרורתית, גבוהים.
גורמי סיכון לסרטן הלבלב כוללים דלקת לבלב ממושכת (chronic pancreatitis), סוכרת ארוכת שנים, ועישון. אין עדויות שאלכוהוליזם או שתיית קפה מגבירים את הסיכון לסרטן הלבלב. לעומת זאת, מחקר אחר גילה כי שתיית קפה הפחיתה את הסיכוי לחלות בסרטן רירית הרחם בקרב נשים.
תסמיני סרטן הלבלב
החולים בסרטן הלבלב מופיעים בדרך כלל עם ירידה לא מוסברת במשקל, וכאבים המשתפרים בהתכופפות קדימה.
צהבת היא סימן לגידול שהתפתח בראש הלבלב – הצהבת מופיעה עקב חסימה של דרכי המרה על ידי הגידול, שיוצרת נזק משני לכבד. לעיתים, כחלק מחסימת דרכי המרה, מופיעים גירודים טורדניים ברחבי הגוף.
חלוקה ודירוג של סרטן הלבלב
נהוג לחלק את הצורות השונות של סרטן הלבלב לפי המבנה ההיסטולוגי שלהם (מראה התאים תחת המיקרוסקופ). הסוג הנפוץ ביותר הוא סרטן בחלק האקסוקריני של הלבלב, כלומר בחלק שאחראי על הפרשת האנזימים למערכת העיכול.
כ-90% ממקרי סרטן הלבלב הם מסוג ductal adenocarcinoma, ומקורם בתאים שמרכיבים את הצינורות המוליכים את האנזימים אל התריסריון. אחוז קטן של הגידולים הם מסוגים היסטולוגים אחרים.
נהוג לחלק את התהליך הממאיר בלבלב לשלושה שלבים עיקריים:
- תהליך ממוקם הניתן לטיפול ניתוחי-כירורגי.
- תהליך ממוקם ללא גרורות אבל עם עירוב של בלוטות לימפה ו/או מבנים אנטומיים סמוכים, שבדרך כלל לא ניתן לטיפול בניתוח.
- תהליך מפושט הכולל גרורות במקומות מרוחקים בגוף.
אמצעי אבחנה
קיימות מספר שיטות שונות ואמצעים שונים כדי לאבחן ולאפיין גידול ממאיר בלבלב. ניתן לחלק אותם לאמצעי הדמיה, שנועדו לתת תמונה של הגידול ופיזורו בגוף, סמנים ביוכימיים, ואבחנה מיקרוסקופית של הגידול.
FNA – שאיבה במחט עדינה
בבדיקה זו נלקחת דגימה באמצעות מחט מהגידול כדי לבחון אותו תחת מיקרוסקופ ולאפיין אותו. בבדיקה זו ניתן לקבוע את סוג הגידול, והאם דובר בתהליך ממאיר או שפיר.
סמני סרטן
גידולים ממאירים שונים מפרישים חומרים ייחודיים לדם. מדידת רמתם של חומרים אלו יכולה לעזור באבחנה ובמעקב אחר הגידול הממאיר. הסמן הנפוץ ביותר בשימוש בסרטן הלבלב הוא CA19-9. סמן זה קשור גם להצלחת הטיפול בחולה.
נמצא שרמות גבוהות של הסמן קשורות לסיכויי החלמה נמוכים יותר. בדיקה של סמן זה יכולה לעזור גם בבדיקה של הישנות המחלה לאחר טיפול ניתוחי מוצלח. במצבים מסוימים, ניתן להשתמש בסמן זה גם כקריטריון לביצוע ניתוח.
EUS – אולטרה סאונד דרך הוושט
בבדיקה זו מבצעים בדיקת אולטרה סאונד רגילה, אלא שכדי לשפר את יכולת ההבחנה בבדיקה מכניסים את המכשיר דרך הוושט ומערכת העיכול, כדי שהבודק יוכל להתבונן בלבלב מנקודה קרובה ככל שניתן.
CT
בדיקת CT היא סדרה של צילומי רנטגן, בחתכים שונים, המאפשרת התבוננות במבנה הגידול ובמבנים סמוכים, כדי לבחון מעורבות של כלי דם, קשרי לימפה קרובים, ואיברים נוספים בתהליך הממאיר.
PET – CT
בדיקה זו מבוססת על פעילות מוגברת של תאים סרטניים בגוף. בבדיקה זו חומר רדיואקטיבי מסמן תאים סרטניים, שאותם ניתן לראות בבדיקת CT משולבת.
בדיקה זו מצביעה על קיומם של גרורות באזורים מרוחקים, והימצאותם של תאים ממאירים במקומות שלא יכולים להתגלות באמצעי ההדמיה האחרים. עם זאת, מדובר בבדיקה יקרה באופן יחסי.
טיפול
הטיפול בסרטן הלבלב משתנה על פי השלב שבו התגלה הגידול. כל עוד הגידול ממוקם ולא שלח גרורות, הטיפול היעיל ביותר הוא הסרה של הגידול בניתוח.
לעיתים, הגידול ממוקם בלבלב אך התקדם ופלש לאיברים סמוכים. כאשר יש מעורבות נרחבת של כלי דם באזור, לא ניתן לבצע ניתוח, והפרוגנוזה (הצפי לעתיד) ירודה.
הניתוח המקובל לגידול בראש הלבלב הוא ניתוח על שם וויפל – Whipple procedure. כימותרפיה שניתנת כאשר הגידול לא נתיח היא בדרך כלל 5-FU, ולעיתים gemcitabine. גם לתרופה הביולוגית טרסבה (erlotinib), יש פעילות חלקית כנגד התאים הממאירים בסרטן הלבלב.
