הכבד
הכבד הוא איבר גדול השוכן בצד ימין של הגוף, מתחת לכלוב הצלעות. לכבד תפקידים רבים ומגוונים. הוא משמש כאיבר המטבולי המרכזי בגוף – מאגר של סוכר לשעת הצורך, ויצירתם ושינויים של חומרי תזונה שונים.
הכבד אחראי גם על פירוק רעלים ותרופות המגיעים לגוף; באיבר מצומדות תרופות ורעלים לחומרים המאפשרים את הפרשתם דרך שלפוחית השתן. הדם שמגיע אל מערכת העיכול עובר ברובו הגדול לכבד (דרך מערכת השער, המערכת הפורטלית), ומנוקה מחומרים מזיקים.
בנוסף לכך, הכבד מייצר חלבונים רבים החיוניים לגוף: אלבומין, החלבון העיקרי והנפוץ בדם, פקטורי קרישה, החיוניים לזרימה תקינה של הדם, וחלבונים נושאים להורמונים רבים.
גורמי סיכון לסרטן הכבד
קיימים מספר גורמים המגבירים את הסיכון להופעה של גידול ממאיר בכבד, כגון תסמונת מטבולית. מלבד זאת, שחמת הכבד הוא מצב סופי של הכבד המופיע במגוון של מחלות ומעלה מאוד את הסיכון.
מבחינת תזונה ושתייה, גורם נפוץ בעולם (אם כי פחות בישראל) לשחמת הכבד הוא שתיית אלכוהול מופרזת, שפוגעת באופן קשה בכבד. גם וירוסים שמחוללי את מחלת הצהבת הנגיפית הכרונית, הפטיטיס B והפטיטיס C, מעלים את הסיכון לשחמת הכבד ולהפטומה באזורים השחמתיים.
סרטן הכבד שכיח פי ארבע בגברים מאשר בקרב נשים. כמו כן, בגלל הקשר לגורמים מזהמים הנפוצים בעולם השלישי, סרטן הכבד נפוץ יותר בארצות מתפתחות עם שיעורים גבוהים של וירוס הצהבת.
גם מחלות כבד אחרות, כמו כבד שומני, מחלת ווילסון ומחלות דרכי מרה מגדילות את הסיכון לחלות בסרטן הכבד.
סימנים וסימפטומים
חולים בסרטן הכבד מפתחים סימנים של כשל כבדי; צהבת, רעד בידיים, בלבול, הגדלה של הכבד והטחול, בחילה, בצקת ומיימת (הצטברות של נוזלים בחלל הבטן האופיינית למחלות כבד). סימפטומים נוספים כוללים חום, ירידה קיצונית במשקל, וכאב בבטן.
בנוסף לכך, סרטן הכבד יכול לגרום למספר תופעות פאראנאופלסטיות (בעקבות שחרור של חומרים שונים מהתאים הממאירים): ירידה בערכי הסוכר בדם, עלייה במספר תאי הדם האדומים, רמה גבוהה של סידן בדם ורמה גבוהה של כולסטרול.
בדומה לסוגי סרטן אחרים, סמן של סרטן הכבד, אלפא פטופרוטאין (AFP), עולה כאשר מופיע גידול בכבד. מעקב אחרי רמתו של סמן זה, בייחוד בקרב חולים עם סיכון גבוה לחלות במחלה (למשל הפטיטיס B כרוני) יכול לסייע בגילוי מוקדם של המחלה.
אבחנה של סרטן הכבד
אבחון סרטן בכבד מבוסס על סימפטומים אופייניים, עלייה ברמות הסמן אלפא-פטופרוטאין, אבחנה של גוש חשוד בבדיקת הדמיה, והפרעה מעבדתית בחומרים המצביעים על תפקודי הכבד.
הגישה לאבחנה צריכה להיות מבוססת על בדיקה פיזיקלית קפדנית לבחינתם של סימני כשל כבדי, בדיקות דם לסמנים סרטניים, תפקודי כבד, תפקודי קרישה של הדם והימצאותם של וירוס הצהבת.
שילוב של בדיקות הדמיה יחד עם בחינה פתולוגית מביופסיה של הנגע החשוד חיונית גם היא לאבחנה. לעיתים, בגלל סכנה מוגברת לדימומים, ניתן להיעזר בבדיקת שאיבה במחט במקום דגימת ביופסיה מלאה.
דירוג של הסרטן נעשה במספר שיטות. דירוג CLIP מבוסס על מתן ניקוד למספר פרמטרים: מספר המוקדים של הגידול, דירוג לפי שיטת child למצב השחמת, רמות החלבון אלפא-פטופרוטאין, והימצאות קריש דם בווריד השער.
שיטות דירוג אחרות (כמו שיטת אוקודה) מתחשבות בגודל הגידול, הימצאות מיימת, רמת האלבומין בדם, המשמשת מדד לתפקודו המייצר של הכבד) ורמות הבילירובין.
טיפול
רובם של חולי סרטן הכבד סובלים בעצם משתי מחלות קשות הדורשות טיפול; שחמת הכבד וסרטן הכבד. בגלל ששחמת הכבד היא מחלה קשה בפני עצמה, האופציה הכירורגית של הסרת הגידול מהכבד נעשית בלתי אפשרית לעיתים קרובות. תוחלת החיים של חולים הסובלים מגידול מתקדם קצרה, ונעה סביב חודשים ספורים.
גידולים בשלב מוקדם מטופלים בניתוח, צריבה מקומית באמצעות חום או גלי רדיו, ולעיתים באמצעות הרס הגידול באמצעות זריקות אתנול (אלכוהול) או חומץ לתוך הגוש הממאיר.
כיוון שרוב החולים בסרטן הכבד חולים גם בשחמת, הסיכון לפתח גידולים נוספים גבוה במיוחד. טיפול אפשרי נוסף לחולים עם סרטן ממוקם ובמצב בריאותי טוב הוא השתלת כבד, במטרה לטפל בגידול ובשחמת גם יחד. לא נמצאה תועלת ברורה לטיפול כימותרפי רגיל בסרטן הכבד, בייחוד בשלבים מוקדמים שלו.
בסרטן בשלבים מתקדמים יותר, אפשרויות הטיפול מצומצמות יותר. טיפול כימותרפי מקומי שניתן לעורק הכבד ישירות יכול להועיל בטיפול בחולים. טיפולים ניסיוניים כוללים טיפולים ביולוגיים כנגד קולטנים לפקטורי גדילה, וכנגד התפתחות כלי דם (אנטי-אנגיוגנזה), אך הם עדיין לא הראו תוצאות ברורות.