גידול סרטני בדרכי המרה

כיס המרה ודרכי המרה

מלחי מרה נדרשים לגוף כדי לספוג שומנים ממערכת העיכול. חומרים שומניים אינם מתמוססים היטב במים, ולכן לא יכולים להיספג באופן רגיל דרך רירית המעי כמו חומרי מזון אחרים. מלחי מרה יוצרים תערובות מסיסות יחד עם השומנים ומאפשרים את ספיגתם. גם מספר ויטמינים שומניים (הויטמינים A, D, K ,E) נזקקים למלחי מרה כדי להיספג כראוי.

המרה מיוצרת בכבד על ידי הפטוציטים (תאי רקמת הכבד), ומועברת בדרכי מרה זעירות בתוך הכבד, אל מחוצה לו, משם מתרכזת המרה בכיס המרה הממוקם מתחת לכבד ובצמוד אליו.

כיס המרה אינו מייצר מרה, כי אם רק מרכז אותה ומפריש אותה בהתאם לסיגנלים הורמונלים. מכיס המרה מועברת המרה בצינור ארוך, common bile duct, אל התריסריון, שם מסתיים הצינור באמפולה על שם וטר, ובסוגר השרירי על שם אודי.

מלחי המרה חוזרים וממוחזרים לשימוש חוזר בגוף, במחזור שנקרא המחזור האנטרו-הפטי.

גורמי סיכון

סרטן בדרכי המרה נקרא cholangiocarcinoma. סרטן זה יכול להתפתח גם מכלי המרה התוך-כבדיים, והוא שונה מסרטן הכבד, שמתפתח מהפטוציטים.

גורם סיכון למחלה זו הוא מחלה של דרכי המרה שנקראת שחמת מרתית ראשונית. גם מחלות אוטואימוניות, מחלות בהן מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו, מהוות גורם סיכון לסרטן זה. כל נזק לדרכי המרה יכול להיות קשור גם הוא לכולנגיוקרצינומה.

סימפטומים לסרטן דרכי המרה

סרטן דרכי המרה מופיע לעיתים קרובות לצד צהבת, גירודים וירידה במשקל. הגירודים נגרמים מעלייה ברמות מלחי המרה בדם (בגלל פגיעה בפינוי בדרכי המרה), וצהבת מעידה על נזק לכבד כתוצאה מהצטברות מלחי המרה.

לעיתים תופיע צואה חסרת צבע ולבנה, הידועה בשם צואה אכולית (acholic stool). הדבר נובע מכך שאת הצבע הכהה לצואה מעניק החומר בילירובין, שמצומד ומופרש עם מלחי המרה. תופעה דומה קיימת אצל ילדים הנולדים עם פגם בדרכי המרה.

גידולים מופיעים לעיתים בהתפצלות של צינור המרה המאוחד אל הכבד ואל כיס המרה. הופעה של גידול במקום זה, הנקרא Klatskin tumor, יכולה לגרום לקריסה של כיס המרה, וזהו ממצא שמחייב בדיקה של דרכי המרה בחשד של גידול ממאיר.

אבחנה

האבחנה נעשית באמצעות ביופסיה מהנגעים החשודים. אם מדובר בנגעים עם גישה קלה, ניתן לעשות ביופסיה דרך העור. ברוב המקרים, דרושה בדיקה של דרכי המרה שנקראת ERCP. בבדיקה זו מכניסים צינור ישירות לתוך דרכי המרה הגדולות (בדומה לבדיקות אנדוסקופיות שונות). בבדיקה ניתן להתבונן באופן בלתי אמצעי בתוך דרכי המרה, ולדגום נגעים חשודים לביופסיה.

עם זאת, קשה להבחין באמצעות ביופסיה בין גידול ראשוני בדרכי המרה לבין גרורות ממקומות אחרים בגוף, כמו המעי הגס.

רמתם של סמנים שונים עולה בדם אצל חולים הסובלים מכולנגיוקרצינומה. הסמנים ,CEA ,CA-19 ו-CA-125 עולים לעיתים תכופות, אך הם אינם ספציפיים לסוג סרטן זה. אמצעי הדמיה כדוגמת ,MRI ,CT ו-MRCP עוזרים גם הם באבחנה.

טיפול

למרבה הצער, הפרוגנוזה של סרטן בדרכי המרה גרועה למדי. הגורם החשוב ביותר הוא האפשרות לכרות את הגידול בניתוח. אצל כ-30% מהחולים ניתן להסיר את הגידול באמצעים כירורגים.

בגלל האחוזים הניכרים של חזרת המחלה לאחר הניתוח, החולים בדרך כלל מטופלים בכימותרפיה משלימה. שיטות מתקדמות של טיפול בקרינה כימותרפי כמו ברכיתרפיה (קרינה מקומית מתוך הגוף), או טיפול פוטודינאמי (הפעלה של תרופות באמצעות אור על חלק מסוים בגוף), תורמות לטיפול בחולים.

תרופות כימותרפיות רבות לא הראו שיפור משמעותי בהישרדות, אם כי נראה ש- gemcitabine כטיפול סיסטמי לווריד וישירות לעורק הכבד יכולה לעזור לחולים.

סוגים נוספים של גידולים מרתיים ממאירים

סרטן של כיס המרה עצמו, ולא של דרכי המרה, הוא בעל פרוגנוזה טובה פחות משל סרטן בדרכי המרה (בשלביו המתקדמים). סרטן זה נפוץ יותר בנשים, ואצל רוב החולים יש היסטוריה של אבנים בדרכי המרה. עם זאת, אבנים בדרכי המרה הם ממצא נפוץ ביותר, שלא בהכרח מעיד על סרטן בכיס המרה.

הסימנים דומים לסימנים של דלקת בכיס המרה, והוא מתגלה לרוב בניתוח או בבירור של אבני מרה. הטיפול הרגיל הוא כריתה של כיס המרה, שמבטיח כמעט תמיד ריפוי בשלבים מוקדמים של המחלה. עם זאת, בשלבים מאוחרים יותר, בנוכחות גרורות או כאשר לא ניתן לראות את הגידול בניתוח, הפרוגנוזה רעה, וטיפולים כימותרפיים לא מסייעים לטיפול בחולה.

גידול ממאיר נוסף שיכול לפגוע בדרכי המרה הוא גידול באמפולה על שם ווטר, בקצה צינור המרה. הסימנים דומים לסימני כולנגיוקרצינומה, והטיפול כולל ניתוח. לכימותרפיה ולקרינה אין השפעה משמעותית על הגידול. כ-80% מהחולים יכולים לעבור ניתוח בשלב בו התגלתה המחלה.