בלוטת התריס
בלוטת התריס היא בלוטה השוכנת בקדמת הצוואר, קדמית לקנה הנשימה. תפקידה העיקרי של בלוטת התריס הוא הפרשת הורמונים אל הדם, המשפיעים על קצב חילוף החומרים בתאי הגוף כולו. ההורמונים המופרשים מהבלוטה נקראים T3 ו – T4.
פעילותה של בלוטת התריס מפוקחת ומבוקרת על ידי פעילות המוח, באזור הנקרא בלוטת יותרת המוח, המייצרת את ההורמון TSH. הורמון זה מפעיל את בלוטת התריס, וגורם לגדילתה. הבלוטה מבוקרת גם במנגנון של "משוב שלילי" – עודף של הורמוני בלוטת התריס מוביל להפחתה בפעילות.בלוטת התריס מורכבת מזקיקים – קבוצות של תאים היוצרת מעין שקים. תאים אלו מפרישים לתוך החלל שנוצר ביניהם את ההורמונים המיוצרים על ידם. חלל הזקיק משמש מאגר להורמונים, הנמצאים בו בצורה שאיננה בשלה לחלוטין ונקראת תירוגלובולין. לעיתים, ניתן למדוד את רמתו של התירוגלובולין בדם, וכך לבדוק למעשה את בלוטת התריס.
ההורמונים המיוצרים על ידי הבלוטה מורכבים גם מאטומי יוד. בלוטת התריס היא האיבר העיקרי בגוף המשתמש ביוד. לעובדה זו משמעות חשובה גם בנוגע לטיפול במחלות של הבלוטה; יוד שייקלט בגוף יגיע לבלוטת התריס, ובאופן שכזה ניתן לכוון טיפול לבלוטה ללא פגיעה משמעותית באיברים אחרים.סוגי גידולים בבלוטת התריס
נהוג לחלק את הגידולים בבלוטת התריס לארבעה סוגים, על פי המראה ההיסטולוגי שלהם (מראה התאים תחת מיקרוסקופ), כאשר לגידולים מאפיינים שונים והתנהגות קלינית שונה במקצת.
ארבעת הסוגים של סרטן בבלוטת התריס הם:- הסוג הפפילרי הוא הסוג הנפוץ ביותר של סרטן בבלוטת התריס. 70%-90% מהגידולים הסרטניים בבלוטה שייכים לסוג זה. סרטן פפילרי נוטה להיות בעל מוקדים רבים, ולחדור דרך קופסית בלוטת התריס אל מבנים קרובים בצוואר. כיוון שהגידול מתפתח באיטיות, רוב הגידולים מתגלים בשלבים מוקדמים יחסית, והפרוגנוזה (תחזית להמשך המחלה) טובה מאוד.
- הסרטן הפוליקולרי הוא הסוג השני בשכיחותו. הפרוגנוזה בו פחות טובה, בעיקר בגלל הגילוי, המתאחר לעיתים לעומת הסוג הפפילרי. לעיתים קשה להבחין בין גידול זה לבין גידול שפיר בבלוטות התריס, וזאת בגלל מאפיינים דומים בבדיקת FNA.
- הסרטן האנאפלסטי הוא הסוג השלישי בשכיחותו. סוג זה מהיר ואגרסיבי יותר מהסוגים הקודמים. התאים בשלים פחות, והם יוצרים מבנה לא מסודר שאינו דומה כלל למראה הבלוטה התקין. הפרוגנוזה בסרטן זה אינה טובה.
- הסרטן המדולרי הוא סרטן שמתפתח מתאים הנמצאים בבלוטת התריס, אך שאינם שייכים לבלוטה עצמה. לעיתים סוג סרטן זה מופיע במחלות משפחתיות המערבות איברים נוספים הקשורים למערכת ההורמונלית (סינדרום MEN).
גורמי סיכון וסימפטומים
סימנים אופייניים המחשידים לקיומו של תהליך ממאיר בבלוטה כוללים גדילה מהירה של גוש בבלוטת התריס, צרידות לא מוסברת, ופגיעה במבנים הסמוכים לבלוטה, כמו קנה הנשימה או הוושט. גורם סיכון משמעותי לסרטן בבלוטת התריס הוא עבר של הקרנות לאזור הצוואר.
אבחון סרטן בלוטת התריס
קיימות מספר בדיקות אפשריות להערכה במקרה של חשד לממאירות בבלוטת התריס. חשד לממאירות עולה בדרך כלל כאשר נמצא גוש בבלוטה.בדיקות ראשונית שניתן לבצע הן בדיקות דם שונות. גידולים סרטניים בבלוטת התריס נוטים להיות לא פעילים. כלומר, גידולים שאינם מייצרים את הורמוני הבלוטה, בניגוד לגידולים שפירים. בדיקות רמות TSH , T3 ו– T4 מאפשרות לדעת האם הבלוטה פועלת ביתר (סיכוי נמוך יותר לממאירות), או שמא הבלוטה פועלת כתקנה, והגוש לא מייצר את הורמוני הבלוטה בעודף.
בדיקה חשובה נוספת היא בדיקת FNA, שאיבה עדינה במחט. בדיקה זו דוגמת את הגוש החשוד בבלוטה כדי לאפיין את התאים תחת המיקרוסקופ, ולבחון האם מדובר בגידול ממאיר או בגדילה שפירה של הבלוטה. האבחנה היא קשה בסרטן מהסוג הפוליקולרי, שנראה זהה לרקמה רגילה בבדיקה זו.בעת ההערכה של הגידול הממאיר כדאי לבחון האם הגידול הספיק לשלוח גרורות לאזורים מרוחקים בגוף. בדיקה של גרורות יכולות להיעשות באמצעי הדמיה מתוחכמים, כמו בדיקת CT משולבת עם PET, שמאפשרת מציאתם של תאים סרטניים ברחבי הגוף.
