ניתוח להסרת הערמונית – יעיל או לא?

סרטן הערמונית הוא הסרטן הנפוץ ביותר בקרב גברים שחצו את גיל 50 וניתן לומר שהוא מופיע בשליש מהגברים בקבוצה זו. אם נתבונן תחת מיקרוסקופ בתאים שנלקחו מבלוטת ערמונית של גברים שחצו את גיל 80, נמצא תאים סרטניים כמעט בכל הדגימות. הסרטן הופך שכיח יותר ויותר עם העלייה בגיל ונדיר למצוא אותו בקרב גברים צעירים מ-50.

סרטן הערמונית הוא אחד הסרטנים המתפתחים באיטיות רבה. יש להבדיל בין גידול שפיר בערמונית שמופיע אצל רוב הגברים שמגיעים לגיל זקנה, לבין סרטן ממאיר של בלוטת הערמונית שיכול לשלוח גרורות לאיברים מרוחקים כמו המוח והעצמות ולהביא לתחלואה קשה ואף מוות.

מחקר חדש שנערך במשך 10 שנים ופורסם לאחרונה בעיתון הרפואי הנחשב "New England Journal of Medicine" מצא כי אין יתרון לניתוח על פני מעקב כאשר מדובר על גברים החולים בסרטן ערמונית מקומי.

הטיפולים הקיימים לסרטן הערמונית

גילוי של סרטן הערמונית מבוצע לרוב על ידי רופא אורולוג. תחילה החולה מגיע עם תלונות על קושי במתן שתן וקימה תכופה בלילה בכדי להשתין. תלונות אלה ואחרות מביאות את הרופא לחשוד כי מדובר במקרה של סרטן ערמונית.

לאחר מכן נהוג לבצע בדיקת דם לצורך גילוי חלבון בשם PSA שמופרש מגידולים בערמונית. במקרים מסוימים רמות ה-PSA בדם יכולות להעיד על דרגת הגידול. בדיקות נוספות כמו בדיקת ביופסיה ואולטרסאונד רקטאלי נחוצות גם הן לצורך אבחנה.

מרגע שבוצעה אבחנה, קיימות מספר אפשרויות טיפוליות בהן ניתן לנקוט: הראשונה היא פשוטה ומורכבת ממעקב אחר גודל הגידול ורמות ה-PSA בדם. מרבית הגידולים בערמונית אינם הופכים לממאירים ולא יגרמו למותו של החולה.

אפשרות אחרת, במידה והגידול הוגדר ברמת סיכון בינונית או גבוהה, היא לבצע ניתוח לכריתה של בלוטת הערמונית או לבצע הקרנות לגידול במטרה להשמיד את התאים הסרטניים. קיימות גם אפשרויות טיפוליות נוספות כמו טיפול בקור (קריותרפיה) או טיפול באמצעות שימשו בגלי אולטרסאונד.

ראו גם : טיפול הורמונלי בסרטן השד ובסרטן הערמונית

המחקר החדש ומסקנותיו

כאמור, בגיליון האחרון של המגזין הרפואי New England Journal of Medicine פורסם מאמר שנוהל על ידי ד"ר טימותי וילט שבוחן את נושא הטיפול בסרטן הערמונית.

מטרת המחקר, שנערך במשך מספר שנים, הייתה להוכיח שקיים "טיפול יתר" לחולי סרטן ערמונית וכי בחלק לא מבוטל מהמקרים הם עוברים ניתוח לכריתת הערמונית ללא שום צורך, היות והדבר לא מקנה להם יתרון הישרדותי כלשהו.

לצורך ביצוע המחקר גייסו החוקרים 731 גברים שאובחנו כחולים בסרטן הערמונית בין השנים 1994 ל-2002. הגברים חולקו ל-2 קבוצות כאשר קבוצה אחת עברה ניתוח לכריתת בלוטת הערמונית, ואילו הקבוצה השנייה לא קיבלה כל טיפול אלא הסתפקה במעקב אחר רמות ה-PSA והמצב הכללי שלהם.

לאחר מעקב של כ-10 שנים נמצא כי כמעט מחצית מהגברים בכל אחת מהקבוצות נפטרו מסיבות שונות שהיו או לא היו קשורות לסרטן הערמונית.

לאור תוצאות אלה הגיעו החוקרים למסקנה כי כריתה של בלוטת הערמונית לחולי סרטן ערמונית בעלי רמות PSA נמוכות או מחלה בסיכון נמוך היא מיותרת ועדיף להסתפק במעקב. יש לזכור כי לניתוח להסרת בלוטת הערמונית יש סיבוכים משלו כמו אימפוטנציה.

מטרת המחקר היא להראות לרופאים שזה בסדר לחכות ולעקוב אחר מצבם של חולים. החוקרים מעריכים כי קרוב ל-2/3 מהחולים בסרטן הערמונית הם בעלי רמות PSA נמוכות או מחלה שאיננה מוגדרת כמחלה בסיכון גבוה, ויחד עם זאת כ-90% מהם עוברים ניתוח לכריתת הבלוטה או טיפולי הקרנות כאשר בהחלט ניתן להסתפק רק במעקב.

החוקרים מקווים כי תוצאות מחקר זה יגרמו ליותר רופאים ליידע את החולים שלהם בנוגע לאפשרות להסתפק במעקב ולא ימהרו לנתח במידה ואין בכך תועלת.

באותו תחום של מחקר סרטן הערמונית –  מחקר אחר מצא כי גברים החולים בסרטן הערמונית בסיכון לתמותה דווקא ממחלות אחרות ולאו דווקא מהסרטן עצמו.