לימפוציטים מסוג B
סוג אחד של תאי דם לבנים המרכיבים את מערכת החיסון שלנו, הם הלימפוציטים. הלימפוציטים מזהים בצורה מתוחכמת פולשים זרים באופן ספציפי, ויודעים להתאים את התנגדותו של הגוף לפולש הזר.
הלימפוציטים מחולקים לשני סוגי תאים עיקריים: לימפוציטים מסוג T, שתפקידם כולל הרג תאים שנדבקו בגורם מזהם ופיקוח על כלל מערכת החיסון בגוף, ולימפוציטים מסוג B, שתפקידם העיקרי הוא ייצור נוגדנים.
נוגדנים הם חלבונים מיוחדים, שנקשרים אל הפולש הזר במקומות מיוחדים (דטרמיננטות אנטיגניות), מנטרלים אותו, ומביאים לבליעתו ועיכולו על ידי תאים אחרים של מערכת החיסון.
לימפוציטים מסוג B מיוצרים, כמו יתר תאי הדם, במוח העצם. הם פוגשים את הפולש הזר עימו הם נאבקים בקשרי הלימפה בגוף, שם הם עוברים תהליך ארוך של הפעלה, שבסופו שהם מתרבים ומתחילים לייצר נוגדנים. לימפוציט שעבר הפעלה כזו והחל לייצר נוגדנים נקרא גם תא פלזמה. מחלת המיאלומה הנפוצה היא גידול סרטני של תאי הפלזמה האלו. זני סרטן נוספים הנקשרים במערכות שונות בגוף הינם לוקמיה,
מלנומה ועוד.
סטטיסטיקה
מיאלומה נפוצה הינה סוג של סרטן הקשה לריפוי. בדרך כלל, החולים נותרים בחיים שנים ספורות לאחר הגילוי. בישראל מאובחנים מדי שנה כ– 250 חולים במיאלומה נפוצה.
סימני המחלה
למחלת המיאלומה מספר סימנים אופייניים, הנובעים מהביולוגיה של הגידול הסרטני. תאי הפזלמה, שמתרבים בגוף באופן בלתי תקין, מייצרים נוגדנים בכמויות גדולות. מכיוון שהתא הממאיר הראשוני הוא תא יחיד, הנוגדנים המיוצרים על ידי תאי הפלזמה הממאירים זהים. ייצור מוגבר זה גורם לכמות גדולה של נוגדנים, מהסוג המכונה מונוקלונאלי; משבט (תא מוצא) יחיד.
כיוון שתאי הפזלמה מתרבים במוח העצם, נפוצה פגיעה בעצמות בשלב ראשוני של המחלה. כאבים בעצמות הם סימן ראשוני המופיע בשכיחות גבוהה, בעיקר בצלעות ובגב. הנגעים בעצמות הם נגעים ליטיים – הנראים בצילום כעצם הרוסה.
בגלל הפגיעה בתפקודם של תאי הדם הלבנים התקינים, מופיעה אצל החולים רגישות לזיהומים. כשל של
הכליות הוא סימפטום נוסף, המופיע בכרבע מהחולים. שקיעת הנוגדנים יכולה להצטבר בצורה של חלבון אמילואיד, ולגרום להופעת מחלת האמילואידוזיס. כמו כן, גם עלייה ברמת הסידן בדם מופיעה אצל החולים – תופעה הנקראת היפרקלצמיה.
אבחון מיאלומה נפוצה
אבחנה של מילואמה מבוססת על קריטריונים שונים. הנוגדנים הרבים שמיוצרים על ידי תאי הפלזמה הממאירים יכולים להסתנן לשתן, כאשר החלק שמופרש נקרא חלבון בנס – ג'ונס.
קריטריון ראשון לאבחנה הוא הימצאותם של חלבוני בנס – ג'ונס בשתן, או נוגדנים מונוקלונלים בכמות גבוהה בדם. קריטריונים נוספים לאבחנה הם הימצאותם של נגעים ליטיים בצילום רנטגן, ומוח עצם שמספר תאי הפלזמה שבו עולה אל 10%.
כדי לבחון את הקריטריון האחרון יש לבצע בדיקת מוח עצם. בבדיקה נשאבת כמות קטנה ממוח העצם, שנמצא בעצמות האגן או בעצם החזה, והתאים שבו נבחנים במיקרוסקופ על ידי המטולוג. כמות גבוהה מדי של תאי פלזמה איננה תקינה, ומעידה על התרבות ממארת שלהם.
אצל מבוגרים, קיימת בשכיחות גבוהה מחלה בשם MGUS. במחלה זו יש התרבות של תאי פלזמה, אבל בכמות נמוכה מאשר במיאלומה נפוצה. אין צורך בטיפול מיוחד, אך מצב יכול להפוך ברבות השנים למחלת מילואמה ממשית, והסיכון לפתח מיאלומה הוא בערך 25%.
טיפול במיאלומה
אצל 10% מהחולים בערך המחלה מתקדמת באיטיות רבה, ואיננה דורשת טיפול עד לעליית רמות הנוגדנים המונוקלונלים בדם. החולים במיאלומה צריכים לקבל טיפול תומך – טיפול יעיל כנגד הזיהומים שתוקפים אותם, הפחתה ברמות הסידן בדם במקרה של היפרקלצמיה, ומתן תרופות שמונעות את פירוק העצם (ביספוספנטים).
טיפול נגד הגידול הממאיר הוא בדרך כלל
טיפול פליאטיבי בלבד, ולא טיפול מרפא. חולים צעירים ובמצב בריאותי טוב מועמדים לטיפול
בכימותרפיה במינון גבוה עם השתלת מוח עצם עצמית.
טיפול תרופתי נוסף כולל תלידומיד, סטרואידים, ומלפלן. לאחרונה קיימים ניסיונות טיפולים המשלבים כימותרפיה ושתי השתלות מוח עצם עוקבות, במטרה לרפא את המחלה.
חולים המקבלים טיפול פליאטיבי נכנסים בדרך כלל לשלב כרוני של המחלה, הנמשך עד חמש שנים. לאחריו, המחלה נכנסת לשלב מהיר שבו תאי הפלזמה הורסים באופן מוחלט את מוח העצם.
טיפול ביולוגי בתרופה ולקייד, המכוון כנגד הפרוטאוזום (אברון שמפרק חלבונים שונים בתא), מראה גם הוא יעילות מסוימת בטיפול במיאלומה.
חולי מיאלומה נפוצה בישראל יכולים למצוא תמיכה, עידוד ומידע מועיל
בעמותת א.מ.ן – אגודה למיאלומה נפוצה.
