מהי לימפומה שאינה הודג'קין?

לימפומה שאינה הודג'קיןלימפומה שאינה הודג'קין (NHL) היא קבוצת גידולים סרטניים המתפתחים במערכת הלימפה. קיימים סוגים רבים ושונים של מחלה זו, ורוב הסוגים קשורים לתאי B, בעוד שאחוז קטן מהם כרוך בתאי T. סוגים נפוצים של לימפומות מסוג תאי B שאינם הודג'קין כוללים לימפומה מסוג תאי B גדולים (DLBCL), ולימפומה פוליקולארית.

מחלה זו מסווגת כתאים עצלים, הצומחים באיטיות, או תאים תוקפניים, הצומחים במהירות. לימפומות אגרסיביות, כגון תאי B גדולים, ניתנות לריפוי. לימפומה פוליקולארית קשה יותר לטיפול ונוטה לשוב לאחר תקופות הפוגה. עם התקדמות הטכנולוגיה והטיפולים התרופתיים החדשים, שיעורי ההישרדות לחולי לימפומה שאינה הודג'יקין, השתפרו באופן משמעותי.

שלבי לימפומה שאינה הודג'קין – השלבים מתייחסים למהירות בה גדלים ומתחלקים התאים הסרטניים, ומהירות התפשטות הגידול ומיקומו. במחלה זו, לימפומות עצלות מתפתחות באיטיות, ולימפומות אגרסיביות צומחות במהירות, והטיפול בהם טוב יותר מאשר הטיפול בלימפומות עצלות, שעשויות להגיב לטיפול, אך נוטות לשוב.

גורמי סיכון

הסיכון לחלות בלימפומה שאינה הודג'קין עולה עם הגיל. רוב החולים מאובחנים בין גילאי שישים ושבעים. יחד עם זאת, המחלה עשויה להתפתח בקרב אנשים בכל הגילאים, כולל ילדים.

אנשים הסובלים מפגיעה במערכת החיסונית בשל זיהומים, מחלות או חשיפה לסוגי כימיקלים מסוימים, נמצאים בסיכון מוגבר. אך גם אנשים ללא גורמי סיכון ידועים יכולים לפתח לימפומה שאינה הודג'קין.

תסמיני לימפומה שאינה הודג'קין

הסימן הראשון הנפוץ ביותר הוא כאבים מוגברים באחת או יותר מבלוטות הלימפה בצוואר, בבתי השחי או במפשעה. בלוטות לימפה מוגדלות עלולות לגרום לחוסר נוחות בהתאם למיקום שבו התגלו. לדוגמא, גידולי קיבה עלולים לגרום להתפרצות בבטן, בקיבה או לכאב, בעוד שבלוטות לימפה בחזה עשויות לגרום לשיעול או לקשיי נשימה. החולים צריכים להתייעץ עם הרופא אם תסמינים אלו אינם נעלמים בתוך שבועיים עד שלושה שבועות.

תסמינים מערכתיים

לימפומות גורמות לעתים לתסמינים מערכתיים המשפיעים על כל הגוף, במקום על מיקום פרטני. חלק מהתסמינים הכלליים המערכתיים נקראים תסמיני תאי B.

חולים עם תסמינים אלו סובלים מדרגה חמורה יותר של המחלה, בהשוואה לחולים אסימפטומטיים, עם אותו שלב סרטן, או מיקום וגודל זהים של הגידול. תסמינים מערכתיים עשויים לכלול: הזעה לילית; ירידה בלתי מוסברת במשקל; חום גבוה; וגירוד חמור.

שיהוי בתסמינים – לעתים התסמינים אינם מופיעים למרות שלימפומה שאינה הודג'קין נוכחת בגוף, והם מתרחשים רק כשהסרטן נמצא בשלב מתקדם ביותר. בלוטות לימפה מוגדלות עשויות להיגרם אף כתוצאה ממצבים בריאותיים רבים, כגון זיהומים.

אבחוןהרופא ישאל לגבי ההיסטוריה הרפואית של המטופל ויבצע בדיקה גופנית לאיתור גידול בבלוטות לימפה. אם צעדי אבחון אלו מצביעים על הלימפומה, מבוצעות בדיקות נוספות על מנת לשלול מחלות אחרות, או כדי לאשר את האבחנה והיקף הלימפומה.

הטיפולים העיקריים: קרינה וכימותרפיה

תרופה ביולוגית נמצאת בשימוש יותר ויותר, וניתן להוסיפה לתכנית הטיפול הכימותרפי. חלק מהחולים מקבלים השתלת תאי גזע. תכנית הטיפול פרטנית ביותר לכל חולה ונקבעת באמצעות סיווג הגידול. היא כוללת את שלב הסרטן והיקף הגידול; דפוס הצמיחה של הגידול; המבנה הסלולרי; ומיקום הגידול.

גורמים אחרים המשפיעים על תכנית הטיפול כוללים את רמות הליקויים שהתגלו בתאי הדם או גיל המטופל ומצב בריאותו הכללית.

אפשרויות הטיפול

הטיפולים העיקריים ללימפומה שאינה הודג'קין הם טיפולי קרינה; כימותרפיה; טיפול ביולוגי; וטיפול בתאי גזע או השתלת מח עצם.

הטיפול משתנה בגישת הכימותרפיה, במיוחד כשמדובר בתכנית טיפול אינטנסיבי באמצעות מספר תרופות, או שילוב כימותרפיה והקרנות. גישת טיפול הנקראת אימונותרפיה נמצאת בשימוש בתדירות גבוהה יותר בשילוב עם תרופות כימותרפיות. ההשתלה משמשת בעיקר לטיפול בחולים עם הישנות המחלה, וניתוח אינו נחשב כטיפול שגרתי.