האם חולים מבינים את מטרות הטיפול בסרטן מתקדם?

למרבה הצער, סרטן עם גרורות הוא מחלה קשה מאוד, עם סיכויי החלמה מעטים. הסיכוי הנמוך להחלמה אין משמעו שהטיפול שניתן לא יעיל או לא כדאיי. טיפול כימותרפי בסרטן מתקדם, גם לאחר ששלח גרורות לאיברים שונים בגוף, יכול למנוע את התפתחות הסרטן, להאריך את תוחלת החיים ולשפר מאוד את מצבו הכללי של החולה.

עם זאת, הטיפול בדרך כלל נכלל במסגרת מה שמוכנה בעגה הרפואית "טיפול פליאטיבי" (טיפול תומך), בניגוד ל-"טיפול קוראטיבי" – טיפול שמטרתו לרפא את המחלה.

חשיבות ההבנה של הטיפול הרפואי על ידי החולים

הבנת המשמעות של הטיפול הרפואי איננה עניין של מה בכך. הבנה טובה קשורה להפנמה של המצב הרפואי של החולה.

החלטות מושכלות אודות המשך הטיפול, תוכניות להמשך החיים והתמודדות פסיכולוגית ורגשית עם המחלה הקשה כרוכים וקשורים באופן הדוק בהבנה שהטיפול, קרוב וודאי, כבר לא יוכל לרפא את המחלה הגרורתית.

תגובה אנושית טבעית כוללת הדחקה של המצב הרפואי המייאש של המחלה, אך תהליך ההשלמה עם החולי יכול לכלול בחובו הבנה טובה ומספקת של המצב הרפואי והפרוגנוזה הצפויה.

טיפול קשה עם תופעות לוואי מרובות כטיפול כימותרפי איננו טיפול של מה בכך, והוא דורש הסכמה מדעת מלאה. הטיפול אומנם יעיל ברוב המקרים, ומספק הקלה לחולים, אך חולים שלא מבינים שמטרתו איננו לרפא אותם, והוא ככל הנראה לא מסוגל למגר את המחלה, בעצם לא הסכימו באופן מלא לטיפול שהוצע להם.

עד כמה מבינים החולים את הטיפול שניתן להם?

מחקר שפורם לאחרונה בכתב העת הרפואי היוקרתי The New England Journal of Medicine ניסה לבחון האם החולים שסובלים מסרטן גרורתי ומקבלים טיפול כימותרפי אכן מודעים למטרותיו של הטיפול, והתוצאות הצפויות מהטיפול לאור המחלה המפושטת. במחקר השתתפו 1,193 חולים.

כל החולים סבלו מסרטן ריאות או מעי גס גרורתי (שלב IV), כאשר מזמן האבחנה חלפו ארבעה חודשים לפחות.

תוצאות המחקר הצביעו על כך שאחוז ניכר מקרב החולים לא הבין את מטרות הטיפול הכימותרפי. 69% מהחולים עם סרטן הריאה ו – 81% מהחולים עם סרטן המעי גס לא ידעו שהסיכוי של הטיפול לרפא את מחלתם נמוך מאוד.

באופן מפתיע מאוד, חולים שדיווחו על יחסי תקשורת טובים יותר עם הרופא הבינו פחות טוב את מטרות הטיפול הרפואי.

בנוסף, בניגוד למה שאולי ניתן לצפות, מספר מאפיינים של החולים לא היו קשורים לרמת ההבנה של משמעות הטיפול: רמת ההשכלה של המטופל, מעורבתו בתהליך קבלת ההחלטות הרפואיות ומצבו התפקודי.

ממצאים אלו מצביעים על כך שהחולים לא מודעים לאופיו של הטיפול שניתן להם. מה גורם לכך? מדוע בעידן מודרני המעלה על נס את עיקרון האוטונומיה של החולה נוצר הפער התודעתי הזה?

רמז לסיבה משמעותית אחת טמון במאמר.

החוקרים מציינים שבאופן פרדוקסלי יחסי תקשורת טובים עם רופא מטפל בודד העלו את הסיכון לחוסר הבנה של הטיפול הכימותרפי, בניגוד לחולים שטופלו על ידי רשת של רופאים, שהיו בסיכון נמוך יותר לחוסר הבנה.

נראה שקשר טוב עם רופא מטפל מספק נקודת מבט אופיטמיסטית יותר על המחלה וסיכויי ההחלמה. לעומת זאת, כשאר הרופא שפוגש את המחלה נמצא בתוך מערכת טיפולית, הוא יכול להעביר לחולה באופן ריאליסטי יותר את המידע אודות הטיפול הצפוי לו.

החוקרים מעלים דילמה חדה שעומדת בפני הרופא המטפל. הממצאים מצביעים על כך שהעברת מידע בהיר ונכון בנוגע למצבו של החולה והטיפול הצפוי לו פוגעים בהערכה של החולה את הרופא.

כלומר, רופא שמסביר באופן חד משמעי לחולה שמחלתו איננה ברת ריפוי והטיפול הכימי שניתן לו הוא בבחינת טיפול פליאטיבי בלבד מאבד מהאמון שהחולה רוחש לו ושביעות הרצון של המטופל. בעצם – מדובר בתגובה אנושית ברורה. החולה מעוניין ברופא מנחם, אופטימי, ולא ברופא קשה המבשר בשורות רעות. מאידך, הרופא המטפל מעוניין וצריך להעביר את מלוא המידע הרפואי הרלוונטי לחולה, אך יחד עם זאת לשמור על אמונו ושביעות רצונו מהטיפול.

מה הפתרון למצב זה? החוקרים ממליצים לרופאים לשתף את יכולות התקשורת שלהם כך שיוכלו להתמודד עם הדילמה שתוארה.

אין ספק שכישורי תקשורת טובים עם הבנה בסערת הרגשות שעוברת על המטופל יסייעו לרופא להציע טיפול טוב יותר, עם תקווה ואופטימיות – אך ריאלי וברור.

>