סטטינים הם קבוצת תרופות שימושית ביותר, שתפקידה העיקרי הוא להפחית את רמות הכולסטרול הרע (LDL) בגוף. הסטטינים מעכבים את האנזים HMG-coA-reductase , שאחראי על ייצור הכולסטרול בגוף. על ידי עיכוב אנזים זה מופחת ייצור הכולסטרול, ורמתו בדם יורדת. מכיוון שרמות גבוהות של כולסטרול בדם נקשרו לטרשת עורקים מהירה יותר, התקפי לב, שבץ מוחי ומחלות נוספות, קיימת חשיבות רבה בטיפול מקדים ברמת הכולסטרול, כדי למנוע תחלואה קשה בשלב מאוחר יותר.
התרופות ממשפחת הסטטינים הפכו לתופעות נפוצות ביותר, וחלקים נכבדים מהאוכלוסייה נוטלים תרופות מקבוצה זו מדי יום. תופעות הלוואי העיקריות של הסטטינים כוללות נזק לשרירים וכאבי שרירים (עד כדי הרס השריר, במצבים נדירים), ולעיתים גם פגיעה כבדית. עם זאת, תרופות אלו נחשבות לבטוחות למדי.
כולסטרול, סרטן וסטטינים
כולסטרול ידוע כמרכיב חיוני בממברנות של תאים חיים, והוא נחוץ להתחלקות וגדילה של תאים. מכיוון שכך, פגיעה בייצור הכולסטרול על ידי סטטינים יכולה לפגוע במנגנונים של התחלקות התאים, וכך להפחית את קצב החלוקה של גידולים ממאירים.
תוצרים מטבוליים שונים במסלול של יצירת הכולסטרול נקשרו גם הם לגדילה של גידולים סרטניים והתפשטות גרורות ברחבי הגוף.
מחקרים שונים גם מצאו קשר בין סטטינים, עצירת מחזור החיים של התא הממאיר, ורגישות מוגברת של גידולים לטיפול בקרינה. לאור נתונים אלו, ייתכן שיש היגיון בטיפול בסטטינים בחולי סרטן, כדי לשפר את יכולת ההתמודדות כנגד הממאירות.
טיפול בסטטינים ותמותה מסרטן
מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי The New England Journal of Medicine ניסה לבחון את ההיפותזה שתוארה, ואת התועלת שבטיפול בסטטינים בחולי סרטן שונים.
במחקר, שבוצע בדנמרק, נערך מעקב אחר קבוצה גדולה מאוד של חולי סרטן. במחקר נכללו 277,000 חולי סרטן שלא קיבלו טיפול בסטטינים, לעומת כ – 19,000 חולי סרטן שקיבלו טיפול בסטטינים. תקופת המעקב כללה שתים עשרה שנה, החל משנת 1995 ועד שנת 2007. כל החולים שהשתתפו במחקר היו מעל גיל 40. החוקרים השוו בין שתי הקבוצות ביחס למספר מדדים, ובניהם תמותה בעקבות מחלת הסרטן.
ממצאי המחקר היו מפתיעים למדי. הסיכון לתמותה בקרב החולים שנטלו סטטנים היה נמוך באופן משמעותי ביחס לחולים שלא קיבלו טיפול כזה. הסיכון לתמותה בקבוצת המטופלים עמד על 15% פחות, עם מרווח בר סמך סטטיסטי של 83% עד 87%.
כלומר, הנתונים היו בעלי משמעות סטטיסטית לאחר הניתוח המתמטי המתאים. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בסיכון ביחס למינון הסטטינים שניתן לחולים. כלומר – נטילת סטטינים במינון גבוה יותר לא עזרה בהפחתת התמותה מסרטן מעבר לאפקט שנצפה במינון המינימאלי.
מעניין שהאפקט שנצפה לא היה מוגבל לסוג אחד בלבד של ממאירות, לא הופיע בכל אחד משלוש עשרה סוגי הממאירות מהם סבלו המשתתפים במחקר. ראוי לציין שאפקט דרמטי זה של הפחתה בתמותה משמעותי יותר אפילו בהשוואה לכמה סוגים של תרופות כימותרפיות הנחשבות כטיפול מקובל.
תוצאות אלו מראות אפקט משמעותי ביותר בהפחתת התמותה עם טיפול בסטטינים. מכיוון ששגרת הטיפול בחולי סרטן שאינם סובלים מרמות כולסטרול גבוהות לא כוללת טיפול בסטטינים, הרי שמחקר זה הוא בעל פוטנציאל לשינוי המשטר הטיפולי המקובל בחולי סרטן רבים.
עם זאת, מכיוון שההבנה של הפעילות האנטי סרטנית של הסטטינים עדיין לוקה בחסר, דרושים מחקרים נוספים שיאשרו את תוצאות מחקר זה ויוכלו להצביע על מנגנונים ביוכימיים מדויקים יותר שבהם פועלת התרופה. ייתכן שמחקר זה יהווה פריצת דרך בטיפול בסרטן ובהבנת מנגנונים העומדים בבסיס התפתחותם של גידולים ממאירים.
>
