הורמונים
הורמונים הם חומרים שמופרשים בגוף, אשר משפיעים על פעילותם הביולוגית של רקמות ואיברים. קיימים סוגים רבים של הורמונים בגוף: הורמוני בלוטת התריס, הורמונים המווסתים את רמת הסוכר בגוף, הורמונים שמשוחררים בעת מצוקה, הורמוני מין, ועוד. כאשר משתמשים במונח "טיפול הורמונלי" בהקשר לטיפול במחלת הסרטן, מתייחסים כמעט תמיד לטיפול בהורמוני מין.
הורמוני מין מיוצרים בבלוטת יותרת הכליה ובגונדות (אשכים ושחלות). הורמונים אלו הם הורמונים שומניים, הבנויים על בסיס של כולסטרול. רמת ההורמונים שונה אצל גברים ונשים. אצל גברים נמצא רמה מוגברת של ההורמון טסטוסטרון, ואילו אצל נשים ישנה רמה גבוהה של קבוצת ההורמונים, אסטרוגן ופרוגסטרון. מלבד זאת, גם המחזור החודשי משפיע על ייצור ההורמונים אצל האישה.
הורמוני המין מבוקרים על ידי יצירה של הורמונים מבלוטת יותרת המוח (היפופיזה), שנקראים גונדוטרופינים. ייצור הגונדוטרופינים מבוקר באמצעות משוב שלילי של הורמוני המין, ועל ידי הורמונים המיוצרים במוח, בהיפותלמוס.
הורמונים וגידולים סרטניים
ברקמות רבות בגוף נמצאים קולטנים להורמוני מין, ופעילותם משתנה בהתאם למצבו הפיזיולוגי של הגוף. הורמוני מין נכנסים לתוך התאים, נקשרים לקולטן תוך תאי, ולאחר מכן יכולים להשפיע ישירות על יצירה של חלבונים וביטוי של גנים בתוך גרעין התא.
חלק מהגידולים הממאירים מבטאים גם הם קולטנים להורמוני מין. הורמוני המין משמשים לגידולים כפקטורי גדילה, ומזרזים את התחלקותם. לכן, מניעה של הורמוני המין מהגידול תוביל לפגיעה ביכולת ההתפתחות שלו.
לאור זאת, מדויק יותר לומר שטיפולים הורמונליים הם בדרך כלל טיפולים "חוסמי הורמונים". שני סוגי הסרטן שבהם נפוץ ביותר טיפול שכזה הם סרטן הערמונית וסרטן השד. רקמות אלו מושפעות מהורמוני המין ולכן גם התאים הממאירים המתפתחים מהם מכילים קולטנים המגיבים אליהם.
טיפול הורמונלי בסרטן השד
חלק ניכר מהגידולים בשד מכיל קולטנים להורמונים שונים. כיום, לכל דגימה של גידול בשד הנלקחת בביופסיה נערכת גם בדיקה לביטוי של קולטנים להורמונים בתאים הממאירים.
הקולטנים המופיעים הם בדרך כלל לפרוגסטרון ואסטרוגן, הורמוני המין הנשיים. אין מדובר בבדיקה איכותית בלבד, גם כמות הקולטנים בתאים נבדקת, ומשפיעה על האפשרות לטיפול.
קיימות מספר תרופות אפשריות שחוסמות את הפעילות ההורמונלית כנגד תאי הגידול:
התרופה המבוססת ביותר היא טמוקיספן. זו תרופה שנוגדת את פעילות האסטרוגן ברקמת השד, ומונעת את קשירתו. אפשר לטפל בתרופה זו בנשים גם לפני הפסקת המחזור, ובגברים עם סרטן השד. לאחרונה, מנסים לטפל בטמוקסיפן גם כמניעה לסרטן השד, במקרים שבהם קיים סיכון גבוה מאוד לחלות במחלה.
קבוצה אחרת של תרופות מכונות מעכבי ארומטאז. ארומטאז הוא אנזים הפעיל בעיקר ביותרת הכליה, ומעורב ביצירתם של הורמוני המין. כאשר פעילותו של אנזים זה מעוכבת, אין יצירה יעילה של אסטרוגן ופרוגסטרון. תרופה זו משמשת לטיפול בנשים לאחר גיל הפוריות.
טיפול חדשים שקיימים היום הן תרופות שחוסמות לחלוטין את פעילות האסטרוגן. לעיתים רחוקות משתמשים בטיפולים אחרים שפוגעים במערכת ההורמונלית, כמו כריתה דו צדדית של בלוטת יותרת הכליה, מתן תרופות הפועלות על בלוטת יותרת המוח ועוד.
טיפול הורמונלי הוא טיפול מקובל במקרים רבים של סרטן השד, וכדאי לנסותו בכל מצב של מחלה גרורתית.
טיפול הורמונלי בסרטן הערמונית
בדומה לרקמת השד, גם בלוטת הערמונית מכילה קולטנים להורמונים שונים. הורמוני המין הגבריים משפיעים על גדילת הבלוטה, ויש להם תפקיד בגדילה שפירה ובתהליך הממאיר. תרופות שונות שמפחיתות את רמת הטסטוסטרון בגוף משמשות לטיפול בסרטן הערמונית. טיפול זה הוא טיפול הבחירה כאשר סרטן הערמונית הופך לחמלה גרורתית.
טיפול יעיל ביותר הוא עיקור בניתוח, אולם רוב המטופלים אינם מעונינים בו, ומעדיפים טיפול תרופתי. התרופה המקובלת המשמשת לטיפול היא לופרוליד, שמעכבת את יצירת הגונדוטרופינים בבלוטת יותרת המוח, ולכן מפחיתה את הייצור של הורמוני המין באשכים.
תרופה נוספת הניתנת במקביל היא פלוטמיד, שחוסמת את הקולטן להורמוני המין הגבריים, אם כי התועלת שבנתינתה שנויה מעט במחלוקת.
אפשרויות אחרות לטיפול כוללות כריתה של יותרת הכליה באמצעים שונים, מתן של הורמוני מין נשיים (אסטרוגנים), שמתנגדים לפעילות הורמוני המין הגבריים, כריתה של בלוטת יותרת המוח ועוד.
ראו גם: