הקרנות הן שיטה רפואית לטיפול במחלת הסרטן. בהקרנות מועברת קרינה אלקטרומגנטית אל הגידול ואל אזורים שונים בגוף במטרה להרוג את התאים הממאירים. בדרך כלל, משתמשים בקרינה בקרני X או קרני גמא. יחידות המדידה לעוצמתה של הקרינה היא גריי וראד, כאשר גריי אחד שקול למאה ראד.
השפעת הקרינה על התאים הסרטניים
אם כי המנגנונים לא ברורים לגמרי, הקרינה יוצרת פגיעות ושברים בדנ"א. כאשר מופיעה פגיעה בחומר התורשתי, התא הנפגע לא מסוגל להתחלק כראוי. הפגיעה שמופיעה לאחר ההקרנות משפיעה יותר על התאים הממאירים, כנראה בגלל מנגנוני התיקון של הדנ"א, שאינם מתפקדים אצלם כראוי.
כמו כן, ידוע שנזקי הקרינה מופיעים בנוכחות של חמצן. דבר זה נובע מכך שהקרינה יוצרת חומרים הרעילים לתא – רדיקלים חופשיים, שנוצרים כתוצאה מפירוק של מים על ידי הקרינה. לעיתים, הקרנה הופכת את התאים הממאירים לרגישים יותר לטיפול כימותרפי, ולכן טיפול משולב יעיל בכמה סוגים של גידולים.
התרחשות התהליך
בדרך כלל, הקרנה ניתנת במספר מנות. לפני תחילת ההקרנות, הרופא המטפל מכוון באופן מדויק ובעזרת תוכנות סימולציה מתקדמות את האזור המוקרן, כדי לאפשר פגיעה מקסימאלית בגידול, ופגיעה מינימאלית ברקמות הבריאות הסמוכות.
ההקרנה ניתנת באופן תלת מימדי, כדי לאפשר גמישות רבה ככל הניתן במעברה של הקרינה דרך הגוף. ההקרנה עצמה אורכת מספר דקות בלבד, ואינה כואבת, בדומה לצילום רנטגן פשוט. סדרת הטיפולים נמשכת בדרך כלל לאורך מספר שבועות, כתלות בסוג הגידול, בחולה, ובפרוטוקול הטיפולי שנקבע.
מקרים בהם יש צורך בהקרנות
באופן כללי, קיימות שלוש מטרות שונות אפשריות לטיפול בקרינה: קרינה להקטנתו של גידול לפני ניתוח, קרינה לאחר ניתוח כדי להשלים את תהליך הריפוי, וקרינה שנועדה להחליף טיפול כירורגי. לעיתים משמשת הקרינה גם כטיפול פליאטיבי (תומך) בלבד.
הטיפול הראשוני בגידול סרטני ממוקם שלא שלח גרורות הוא ניתוח. ניתוח מסיר את הגידול ויכול להביא לעיתים קרובות להחלמה. אולם, לעיתים הגידול פולש לרקמות סמוכות (כדוגמת כלי דם), וניתוח הופך בלתי אפשרי. לפעמים גודלו של הגידול מפריע גם הוא לניתוח. קרינה יכולה לסייע בהקטנת המסה הגידולית, ומתן אפשרות של פרוצדורה כירורגית.
אפשרות נוספת היא קרינה שלאחר ניתוח. לעיתים, למרות שמסירים את הגידול, קיים סיכוי סביר שתאיים ממאירים נותרו בגוף, באזור המנותח, ויתפתחו מחדש למחלה תוך זמן קצר. הקרנה במצב זה היא טיפול משלים לניתוח, שנועד לרפא את הגוף.
במספר מחלות, הקרנה לאיבר יכולה להחליף באופן מלא או חלקי את הניתוח. בשלביה הראשונים של מחלת סרטן השד, כאשר אין התפשטות של הגידול, נמצא במחקרים מרובי משתתפים, שטיפול בקרינה עם כריתה חלקית של השד שקול מבחינת היעילות לכריתה מלאה של השד ללא הקרנות. בפני מהטופלת עומדת האופציה להחליט בין שתי אפשרויות אלו.
גם בסרטן הערמונית נמצא שטיפול בקרינה יעיל כמו ניתוח, וייתכן אפילו שתופעות הלוואי של הטיפול בקרינה פחותות מהתופעות המלוות כריתה של הערמונית.
טיפול בקרינה משמש במגוון רחב מאוד של מחלות ממאירות ובכללן: לימפומה מסוג הודג'קין, גידולי ראש וצוואר, גידולים בערמונית, גידולי שד, רחם ושחלות, וגידולים רבים אחרים. סוגים מסוימים של גידולים רגישים פחות לטיפול בקרינה, כמו סרטן הכליות.
תופעות הלוואי של טיפול בקרינה
תופעות כלליות שיכולות להילוות לטיפול בקרינה כוללות בעיקר עייפות ותשישות, בחילה והקאות. עיקר תופעות הלוואי של הקרינה נובעות מנזק שנגרם לרקמה הבריאה בסביבות הגידול. נזק זה הוא בחלקו בלתי נמנע, ולעיתים אף מעונינים בהקרנתה של רקמה בריאה בשולי הגידול כדי להבטיח את השמדתם של כל התאים הממאירים באזור.
הקרנה לבלוטת הערמונית יכולה להוביל לפגיעה בדרכי השתן וביכולת המינית. איבר נוסף שנפגע מקרינה בקלות יתרה הם הריאות, שיכולות לעבור תהליך של פיברוזיס כתוצאה מההקרנה.
נזק מקומי נוסף כתוצאה מקרינה יכול להיות פגיעה בבלוטת התריס, פגיעה בראייה, הפחתה בייצור הרוק ועוד. באופן כללי, רקמות שמתחדשות מהר נפגעות יותר מהקרינה, בדומה לטיפול כימותרפי. לכן, לאחר הקרנות מופיעה לעיתים קרובות פגיעה במוח העצם וברירית מערכת העיכול.
תופעת לוואי חשובה אחרת היא התפתחות של גידולים ממאירים כתוצאה מהקרינה. הנזק שנגרם לחומר התורשתי בתאים בריאים יכול להוביל, גם לאחר זמן ארוך, לגידול ממאיר משני לטיפול. עם זאת, בדרך כלל מדובר בסיכון נמוך יחסית, שלא ניתן להשוותו לתועלת המתקבלת מההקרנה כטיפול למחלה הנוכחית שממנה סובל החולה.
