רבים המחקרים אשר תרים אחר פתרונות מסוגים שונים למחלות הסרטן. מספר גדול של מחקרים אלה מנסה לחפש את הפתרונות בתחום הגנטי והמולקולרי, אשר יוכל להתאים לאדם החולה באופן ספציפי. המטרה היא לנסות להבין את הגנטיקה של הגידול הספציפי (ולאו דווקא את האיבר בו הוא נמצא), ולהתאים לו את צורת התקיפה אשר תהיה היעילה ביותר להשמדתו מחד, ולא תפגע בשאר איברי הגוף מאידך.
כך נשים בעלות מוטציה בגן HER-2, למשל יקבלו את התרופה הרצפטין, ולא תרופות אחרות, וחולי מעי גס ללא מוטציה גנטית ב K-RAS יטופלו בארביטוקס וכו'. לאחר מחקר רב לאומי (בהשתתפות שיבא ושלושה מרכזים נוספים באירופה), אשר טיפל במגוון פרוטוקולים באנשים בעלי מוטציות גנטיות שונות, מסקנת החוקרים הייתה כי יש לזנוח את הגישה הישנה האומרת כי יש לטפל על פי האיבר, ולהכיל שיטה חדשנית יותר.
השימוש ברקמות מח עצם
דגימות אלו מוקפאות לבירורים עתידיים. במקרה של מיאלומה (סרטן מח עצם), אין אפשרות פשוטה להוציא את המקור הממאיר. הבעיה היא כי בין התאים הבריאים נמצאים גם התאים החולים, וההפרדה אינה קלה לביצוע. ההפרדה, במקרה זה מתאפשרת רק הודות למכשור מסוים.
טיפול גנטי גם בסוג סרטן זה, עשוי לסייע לחולים רבים ולשפר באופן משמעותי את איכות חייהם. ההיגיון העומד מאחורי פיתוח תרופות ביולוגיות עבור מילאומה, נעוץ בעובדה כי רבים מהחוקרים סבור כי למחלה זו יש בסיס גנטי, כך שאשכנזים למשל, חולים יותר מספרדים. ושכיחות המחלה יורדת בקרב הדור השלישי של הישראלים. סברה זו עומדת בניגוד לעבר אשר שייכו סוג סרטן זה לתנאים סביבתיים בלבד.
הטיפולים המשמשים כיום למיאלומה
חולים אשר הסכימו להוצאה זו, לשם שימוש עתידי והקפאתם בבנק הרקמות, יקבלו סריקה גנטית אישית, אשר עלותה האמיתית היא יקרה מאד ומגיעה עד אלפי שקלים. הגן אשר נמצא עד היום אצל 5% עד 10% מהחולים הינו מוטציה ב-BRAF.
במקרים רבים, התרופות נמצאות לא יעילות והחולה חייב לעבור השתלת מח עצם ממקור עצמי או אחר. להשתלה זו השלכות רבות, תופעות לוואי, משך החלמה איטי וסיכונים רבים בהווה ובעתיד, אשר נובעים מחוסר קליטה של השתל. מטרת התרופות הביולוגיות היא להאריך את משך הריפוי וזמן הרמיסיה (זמן ההפוגה), משנים ספורות ל-10 שנים ויותר.
