ביופסיה היא נטילת דגימה מרקמה, במטרה לבחון את המראה המיקרוסקופי שלה, יחד עם תכונות אחרות שניתן לבדוק באמצעים של ביולוגיה מולקולרית. ביופסיה נערכת על מנת לאבחן מחלות שונות ולהבדיל בין פתולוגיות אפשריות.
סוגים שונים של ביופסיה
קיימות שתי שיטות עיקריות לביצוע ביופסיה. בשיטה הרגילה, נחתך אזור קטן מהרקמה הנבדקת, כאשר המבנה הכללי של הרקמה נשמר. בבדיקת ביופסיה שנעשית על ידי שאיבה במחט עדינה (fine needle aspiration), נלקחים תאים מהרקמה, אך ללא המבנה הכולל, ולכן ללא נתונים נוספים שניתן לבחון בבדיקה.לעיתים נערכת ביופסיה כחלק מניתוח. למשל, כדי לבחון האם שוליים בריאים של גידול ממאיר מכילים תאים סרטניים. בדיקה דומה נעשית במהלך ניתוח לכריתת שד לבלוטת לימפה קרובה (בלוטת הזקיף, כדי לבחון האם הגידול הסרטני התפשט אליה. בדיקות ביופסיה שמבוצעות במהלך ניתוח צריכות להתבצע במהירות רבה, ונעשות לעיתים בשיטות שונות, כמו הקפאה מהירה.
שליחת הבדיקה
הביופסיה נשלחת אל המעבדה הפתולוגית, שם הרופא הפתולוג מעבד אותה בעיבודים כימיים שונים כדי לבחון אותה במיקרוסקופ. לעיתים קרובות יבחנו את הביופסיה שני רופאים פתולוגים.העיבוד הראשוני של הדגימה כולל בדרך כלל את הטבעתה בפרפין וצביעתה בצבעים ביולוגים שונים. צבעים אלו נקשרים לחומרים כימיים שונים בתא, ומבליטים מבנים שונים: גרעין התא, שכבות שונות ברקמה, סיבים, שומן, ועוד. הצביעה הקלאסית הרגילה נקראת צביעת המטוקסילין – אאוזין (H & E), אבל היום קיימות שיטות צביעה רבות מאוד, המותאמות לתאים שונים, ומדגימות תכונות שונות של הרקמה הנבדקת.
אימונוהיסטוכימיה
שיטות מתקדמות של עיבוד הדגימה הנלקחת בביופסיה כוללים שיטות שעושות שימוש בנוגדנים, ונקראות בשם הכללי אימונוהיסטוכימיה (אימונו – של מערכת החיסון, היסטו – מבנה הרקמות).בשיטות אלו מפזרים על הדגימה נוגדנים שנקשרים אל מרכיבים מסוימים בתא , וכך מזהים האם חומרים אלו נמצאים ברקמה, את כמותם, ומיקומם. בסרטן השד, למשל, משתמשים בשיטות אימונוהיסטוכימיות כדי לדעת האם הגידול מבטא קולטנים להורמוני מין (ואפשר לטפל בחולה בטיפול הורמונלי), והאם הגידול מבטא קולטנים מסוג HER-2, שמאפשרים טיפול בתרופה הרצפטין.
ניתן היום לייצר במעבדה נוגדנים כנגד חומרים רבים. שיטה זו שיכללה מאוד את העיבוד הפתולוגי שנעשה לדגימות שנלקחות בביופסיה.אבחון באמצעות ביופסיה
לכל תהליך פתולוגי בגוף מראה מיקרוסקופי אחר. גוש שנראה באמצעי הדמיה, כדוגמת צילום רנטגן או CT, יכול להיות אבסס זיהומי, גידול שפיר או גידול ממאיר, דלקת ועוד.
באמצעות ביופסיה ניתן לבדוק את זהותו ומהותו של הגידול; האם מדובר בזיהום? האם מדובר בתהליך שפיר? מומלץ לעבור את הבדיקה על מנת להסיר כל ספק ולאתר תסמיני סרטן שנשים נוטות להתעלם מהם.במידה שאכן מדובר בתהליך ממאיר, הביופסיה מאפשרת לסווג אותו לסוג היסטולוגי מדויק. למשל, גידול בוושט יכול להיות משני סוגים עיקריים: גידול קשקשי, או גידול בלוטי. הביופסיה מאפשרת להבדיל בקלות בין שני הסוגים. מידע נוסף שיכול להתקבל הוא תכונות חשובות של הגידול; מידת הממאירות שלו, מידת ההתמיינות (דמיון הגידול לרקמה הבריאה), חדירה לעומק שכבות שונות, ועוד.
מאפיינים של גידול ממאיר בביופסיה
לגידול ממאיר כמה מאפיינים בולטים במיקרוסקופ, אם כי בדרך כלל אף מאפיין כזה לא מספיק לבדו לאבחנה של סרטן. התכונות הבולטות מופיעות בצביעה פשוטה של הרקמה, ומחולקות למאפיינים של מבנה הרקמה, ולמאפיינים של התאים עצמם. התאים הממאירים מראים גיוון גדול בצורה ובגודל (תכונה המכונה אטיפיה). גרעיני התאים הממאירים שונים בגודלם, ולפעמים גם מכילים גרעינונים בולטים. ברקמה נראות חלוקות רבות של תאים (מיטוזות), המתאימות לרקמה שגדלה במהירות. במבנה הרקמה ניתן גם כן לראות שינויים. התאים הממאירים יוצרים מבנים מוגדרים, שחורגים מגבולותיהם המקוריים. בגידולים שמוקרם מרקמת אפיתל (קרצינומות), ניתן לראות תאי אפיתל גם מחוץ לממברנה הבסיסית המגבילה תאים אלו. לעיתים נראים מבנים היסטולוגיים אופייניים; גופיפי פסמומה, פניני קרטין, ועוד.האם ניתן לוותר על הבדיקה?
לעיתים קרובות לא ניתן להגיע לאבחנה מלאה, או אפילו לאשר את קיומו של גידול ממאיר, ללא ביצוע ביופסיה. גידולים שפירים וממאירים יכולים להיות דומים ביותר במראה המיקרוסקופי שלהם, ואבחנה דפניטיבית של רוב סוגי הסרטן דורשת ביצוע ביופסיה, כך שלרוב אין מנוס מבדיקה זו.לעיתים, כאשר מדובר בגידול באזור שקשה לדגום, ויש צורך בניתוח בכל מקרה, ניתן להשתמש בדגימה הנלקחת בזמן הניתוח. ביופסיה היא אחד מכליו החשובים ביותר, והמשתכללים במהירות, של האונקולוג.
ראו גם:
