סרטן הערמונית

בלוטת הערמונית, או הפרוסטטה, היא בלוטה הנמצאת בגוף הגברים מאחורי השופכה, שתפקידה הוא להפריש חומרים שונים אל נוזל הזרע. כמו ברקמות רבות בגופנו, גם בבלוטת הערמונית עלול להתרחש מצב שבו נוצרת התחלקות והתרבות ללא בקרה של תאים, מה שמוביל למחלת הסרטן.

הסיבות לסרטן הערמונית אינן ברורות במלואן, אך יש המשערים שתזונה עשירה בבשר אדום וביצים, או גורמים סביבתיים אחראים לשכיחות גבוהה של סרטן מסוג זה.

אפידמיולוגיה

סרטן הערמונית הוא אחד מסוגי הסרטן השכיחים ביותר. בקרב גברים, הוא הסרטן השני בשכיחותו לאחר סרטן הריאה. עם זאת, מדובר בסרטן בעל דרגת ממאירות נמוכה, המתפתח בדרך כלל באיטיות. רבים מהגברים החולים במחלה ימותו איתה מסיבות אחרות, ולא בעקבות כשלון טיפולי בסרטן.

הסיכון לחלות בסרטן הערמונית עולה בערך פי שניים במידה וקרוב משפחה מדרגה ראשונה אובחן כחולה במחלה. מעריכים שבערך 5%-10% ממקרי סרטן הערמונית הם על רקע גנטי משפחתי, והסיכוי לרקע כזה עולה ככל שגיל ההופעה של המחלה צעיר יותר.

אבחנה

אבחנה מוקדמת של סרטן הערמונית יכולה להתבצע בשתי צורות עיקריות. ראשית, דרך בדיקת PSA, בדיקת סקר המתבצעת כדי לגלות את סרטן הערמונית בשלבים מוקדמים, אם כי יעילותה נתונה במחלוקת. בדיקה פשוטה נוספת שניתן לבצע היא בדיקה ידנית של הפרוסטטה, שיכולה להיעשות על ידי כל רופא אורולוג כחלק מהבדיקה הגופנית.

בבדיקה ידנית ניתן לנסות ולהבחין בין מצב נפוץ מאוד של הגדלה שפירה של הערמונית לבין גידול ממאיר בבלוטה. הימצאותם של גושים קשיחים מחשידה לתהליך ממאיר, ואילו הגדלה דיפוזית (מפוזרת) מצביעה לכיוון של הגדלה שפירה.

סרטן בבלוטת ערמונית יכול לגרום לתכיפות וקושי במתן שתן, הליכות תכופות לשירותים במהלך הלילה (מצב שנקרא נוקטוריה), וסימפטומים נוספים הקשורים במערכת השתן, כמו גם בעיות בתפקוד המיני.

עם זאת, הופעתם של סימפטומים אלו אופיינית לסרטן במצב מתקדם, בעוד שרוב הגידולים בבלוטת הערמונית בשלבים הראשונים אינם קשורים לסימפטומים כלל, ובכך טמונה גם החשיבות שבגילוי מוקדם.

במקרים של חשד משמעותי לגידול ממאיר בבלוטה, הבדיקה המומלצת הבאה היא ביופסיה. בביופסיה, נלקחת דגימה מהרקמה שבבלוטה, והיא נבחנת תחת מיקרוסקופ על ידי פתולוג מומחה. בחינת הדגימה יכולה לאשר או לשלול קיום גידול, ובמידת הצורך גם לדרג את חומרתו של הגידול הממאיר, זאת על פי מאפיינים שונים של תאי הבלוטה הממאירים שנצפים במיקרוסקופ.

הערכה גסה של חומרת הגידול הממאיר נקבעת, בדומה לרוב הגידולים הממאירים, על פי שיטת TNM. בשיטה זו נבחנים ונמדדים גודלו והתפשטותו של הגידול (T), מעורבות של בלוטות לימפה (N), והמצאות גרורות מרוחקות (M), למשל בעצמות או בריאות.

במקרים של חשד לגרורות ניתן לבצע בדיקות נוספות, כמו בדיקת PET שמדגימה הימצאות של תאים סרטניים במקומות שונים בגוף.

טיפול בסרטן הערמונית

הטיפול בסרטן הערמונית תלוי בדירוגו של הגידול ובהימצאותן של גרורות. בגידול ממוקד וממוקם ללא גרורות הטיפול השגרתי המומלץ כולל כריתה מלאה של בלוטת הערמונית בניתוח, הקרנה לאזור הבלוטה, ומעקב מתמיד בחשש להישנות של המחלה הממארת.

כריתה של הבלוטה בניתוח יכולה להתבצע במספר דרכים שונות, אבל היא מלווה לעיתים קרובות בתופעות לוואי הקשורות למערכת השתן והמין. במקרים בהם התהליך הממאיר לא ממוקם בבלוטת הערמונית בלבד, הטיפול המומלץ משלב גם טיפול הורמונלי.

התאים בפרוסטטה מתרבים בנוכחותם של הורמונים גבריים. על כן, גם התאים הממאירים רגישים לטיפול, הפוגע בפעילותם של הורמונים אלו. בהחלטה מושכלת של טיפול יש לקחת בחשבון את הדירוג המיקרוסקופי של הגידול, את מידת התפשטותו, את גילו של החולה ואת מצבו הבריאותי.

מכיוון שמדובר בגידול סרטני איטי ובעל דרגת ממאירות נמוכה לעיתים קרובות, כדאי לשקול היטב האם כדאי לטפל בחולה בטיפול אגרסיבי. לעיתים, ניתן להסתפק במעקב פעיל בלבד. מחקרים אחרונים מצאו גם שפטריה מסוימת יכולה אף לעצור את התפתחות סרטן הערמונית, כך שעתיד תחום זה נראה מבטיח.

ראו גם:

טיפול בסרטן הערמונית במגנטים