ביופסיה היא נטילת דגימה של רקמה. בביופסיה נלקחת חתיכה קטנה מאזור חשוד בגוף, ונבחנת על ידי פתולוג באמצעות מיקרוסקופ. דגימת הרקמה מעובדת לעיתים קרובות באמצעים שונים. "צביעות" שונות מדגישות מאפיינים שונים של הרקמה, ואמצעים מתקדמים של ביולוגיה מולקולארית מאפשרים אפיון מדויק של תאים שונים ברקמה, שחשוב מאוד באבחון מחלות רבות – ובייחוד בגידולים ממאירים בכלל ובסרטן השד בפרט, כפי שיוסבר להלן.
חשיבותה של ביופסיה כאמצעי לגילוי תהליכים ממאירים
לעיתים קרובות לא ניתן לגלות את מהותו הביולוגית של גידול בגוף באמצעיים בלתי פולשניים בלבד. בדיקת הדמיה, בדיקה גופנית ובדיקות דם הן בדיקות בעלות ערך דיאגנוסטי רב, אבל מוגבלות.
פעמים רבות עומד הרופא מול השאלה האם גידול שהתגלה בגוף הוא גידול שפיר בלבד, שלא דורש טיפול אגרסיבי, או שמדובר בתהליך ממאיר שמצריך טיפול וגישה שונים לגמרי. ביופסיה מאפשרת אבחנה סופית ודפניטיבית בכמעט כל המקרים של גידולים ממאירים.
המראה של התאים הממאירים במיקרוסקופ והמאפיינים של תאים שניתן לגלות במבחנים פתולוגיים שונים באופן מהותי משל תאים נורמליים. למשל, תאים סרטניים מתחלקים בקצב גבוה בהרבה מאתים רגילים, וניתן לראות תאים בשלבי ההתחלקות במיקרוסקופ.
תאים ממאירים גם נראים ומרכיבים מבנים שאינם סדירים, והשונות בין התאים באותה רקמה גבוהה, בניגוד לתאים רגילים. תכונה זו של התאים הממאירים נקראת א-טיפיה (atypia).
כיצד עושים ביופסיה?
בסופו של דבר ביופסיה היא תהליך פשוט. מחט עבה במקצת מוחדרת לשד, ומכוונת אל האזור שזוהה חשוד בבדיקה גופנית או בבדיקת ממוגרפיה. לעיתים משתמשים באמצעי הדמייה לכיוונון מדויק של הביופסיה. הרדמה מקומית עוזרת למניעה והקלת הכאבים באזור הדקירה. שיטה נוספת היא באמצעות שאיבה במחט עדינה – Fine needle aspiration .
מה ניתן לגלות באמצעות ביופסיה?
כאשר מתגלה גידול בשד, קיימות כמה אפשרויות שונות למהותו של גידול זה. גידול בשד יכול להיות שפיר או ממאיר. בין הגידולים השפירים שיכולים להתפתח בשד אפשר למנות את הבאים:
ציסטות – "כיסים" ברקמת השד שלרוב מכילים נוזל.
גידולים שפירים של רקמת השומן בשד – ליפומה (lipoma), או של רקמת החיבור בשד – פיברואדנומה (fibroadenoma), או התרבות ושגשוג מוגבר של התאים – היפרפלזיה (hyperplasia). לעיתים מגלים שגוש בשד נובע מתהליך דלקתי או זיהום בשד, ולא מגידול ממאיר או שפיר.
גידולים ממאירים בשד יכולים להיות גם הם מכמה סוגים היסטולוגיים (בעלי מראה ומבנה שונה במבט תחת מיקרוסקופ):
גידול יכול להיות ממוקם בשכבה העליונה של תאי צינורות השד – קרצינומה במקום (carcinoma in situ). זה מצב טרום סרטני, שאחוזי הריפוי שלו גבוהים מאוד.
תהליך סרטני של ממש יכול להתפתח בתאים שונים בשד – בתאים שמרכיבים את צינורות ההובלה של הפרשת השד – ductal carcinoma, או בתאים שמרכיבים את הרקמה המייצרת והמפרישה – lobar carcinoma.
ההבדל במקור התאים יכול לעזור לרופא לקבוע את הטיפול וגם להיות משמעותי בפרוגנוזה (הצפי לעתיד) של החולה. גם דרגת האלימות של הסרטן נקבעת בעזרת מראה התאים תחת המיקרוסקופ.
כדי לזהות את השלב שבו נמצא הגידול הסרטני, לעיתים נלקחת גם דגימה של קשרי לימפה בסביבות הגוש הסרטני (ולעיתים – תוך כדי ניתוח להסרת הגידול). אבחנה של תאים סרטניים בתוך קשר הלימפה חשובה לדירוג השלב של התהליך הסרטני וקביעת הפרוטוקול הטיפולי.
מאפיינים מולקולריים של גידולים בשד
בגידולים של סרטן השד, חשוב לקבוע האם הגידול יגיב לטיפול הורמונאלי. התגובה לטיפול כזה תלויה בקולטנים להורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון, שנמצאים על פני התאים הממאירים.
הימצאותם של קולטנים אלו , ורמת הביטוי שלהם, קובעים האם לתת לחולה תרופות שמפריעות לפעילות ההורמונים כחלק מהטיפול במחלה. תכונה זו של הגידול נקבעת באמצעות ביופסיה.
הדגימה של הגידול נצבעת בחומרים שנקשרים לקולטנים אלו, ותוצאות צביעה זו קובעות את רמת הביטוי של קולטני ההורמונים. תכונה נוספות של גידולים הוא ביטוי של הקולטן HER2, שמשפיע גם הוא על הטיפול האפשרי. כיום, נהוג לסווג את הגידולים בשד גם לפי הקולטנים המבוטאים על גביי התאים – ולכן חשיבות רבה לתוצאה הפתולוגית בקביעת הטיפול בחולה.
ראו גם:
