אבחון וטיפול בלימפומה

מערכת הלימפה והלימפוציטים

מערכת הלימפה היא שם כולל לקשרי הלימפה בגוף, מערכת כלי הלימפה, הטחול והתימוס. תפקידיה כוללים בעיקר זיהוי של פולשים זרים (חיידקים, וירוסים וכדומה), ניקוז נוזלים מהרקמות חזרה אל מערכת הדם, והובלתם של תאים דם לבנים מסוג לימפוציטים לאזורים שונים בגוף.

הלימפוציטים הינם תאי דם לבנים הפועלים כמערכת חיסון ספציפית. הם יודעים לזהות פולש מסוים ולפעול כנגדו. קיימים שני סוגים עיקריים של לימפוציטים: לימפוציטים מסוג B, שמייצרים את הנוגדנים שבגוף, ולימפוציטים מסוג T, שהורגים פולשים זרים, ותאים שאליהם חדרו פולשים זרים.

מערכת צינורות הלימפה כוללת צינורות המקבילים אל כלי הדם. נוזלים שנמצאים ברקמות והסתננו אל מחוץ לדם, מוחזרים, יחד עם חומרים נוספים, אל כלי הדם באמצעות צינורות הלימפה. לאורך מערכת זו פזורות קשריות הלימפה – מקום מפגש של לימפוציטים עם פולשים זרים.

סוגי לימפומה

מחלת הלימפומה היא שם כללי להתרבות ממאירה של לימפוציטים. סוגי סרטן במערכות גוף נוספות הינם לוקמיה, סרקומה, מיאלומה נפוצה ועוד. נהוג לחלק את מחלת הלימפומה לשני סוגים עיקריים: לימפומה על שם הודג'קין (Hodgkin lymphoma), ולימפומה שאיננה מהסוג על שם הודג'קין.

שתי מחלות אלו שונות מעט באופיין. לימפומה מסוג הודג'קין נוטה להופיע יותר בגיל הצעיר (15-25 לערך), והפרוגנוזה (הצפי לעתיד המחלה) טובה יותר מאשר בלימפומה שאיננה מסוג הודג'קין. בלימפומה מסוג הודג'קין, התא הממאיר הוא תא בעל מראה מיוחד, שנקרא תא ריד-סטרנברג.

לימפומה מסוג שאינו הודג'קין מחולקת גם היא לתת קבוצות. מבחינים בין לימפומות מהירות ואגרסיביות המתפתחות במהירות, ומתגלות בדרך כלל בשלב מוקדם יחסית, (הדוגמא הבולטת היא  Diffuse large cell lymphoma) לבין לימפומות איטיות, המתפתחות לאט, ומתגלות בדרך כלל במצב מפושט (כמו follicular lymphoma).

כיום נוטים לחלק את סוגי הלימפומות לפי התא הממאיר הראשוני, לימפוציט B או T, ולפי השלב במהלך החיים של הלימפוציט שבו עבר את ההתמרה הסרטנית. באופן כללי, לימפומות שמתפתחות מתאי T אגרסיביות ומסוכנות יותר מלימפומות שמתפתחות מתאי B.

סימנים ואבחון לימפומה

בדרך כלל, לימפומה לא מתאפיינת בסימנים ייחודים המצביעים על המחלה באופן חד משמעי. עם זאת, קיימת קבוצה של סימפטומים, המכונים "סימפטומי B", שיכולים להופיע במחלה. סימפטומים אלו כוללים חום ממושך (מעל 38 מעלות) ללא סיבה ברורה, ירידה של 10% ויותר במשקל הגוף בתקופה קצרה יחסית ללא סיבה מספקת, והזעות לילה (הזעות אלו חמורות עד שיש צורך, לעיתים, להחליף סדינים ובגדים).

סימפטום נוסף שיכול להופיע הוא גרד בלתי מוסבר. קיימים דיווחים על כך שבלימפומה מסוג הודג'קין חשים החולים כאב לאחר שתיית משקאות אלכוהוליים, ללא סיבה ידועה. בגלל שהלימפומה היא תהליך ממאיר של כדוריות דם לבנות, לעיתים תופענה עם הפרעות במערכת החיסון, ירידה בכושר החיסוני, ותופעות אוטואימוניות אצל החולה.

בנוסף לסימנים כלליים אלו (שיכולים לרמז עם מחלות רבות אחרות), יכול החולה לחוש בקשר לימפה בולט בגופו. מכיוון שהתהליך הממאיר מתחיל לעיתים קרובות בקשרי לימפה, התנפחות של קשר לימפה יכולה להיות סימן מדאיג. אולם, קשרי לימפה גדלים גם במחלות פשוטות ביותר, כמו צינון רגיל או דלקת גרון פשוטה.

לפי אופי הקשר במישוש (רך או נוקשה), מיקומו בגוף (למשל, קשר לימפה הממוקם מעל עצם הבריח חשוד יותר מקשר בצוואר), ואלמנטים נוספים, יוכל הרופא לאמוד את מצבו של החולה.

ברוב המקרים, אבחנה סופית מוחלטת נעשית רק על ידי נטילת דגימה, ביופסיה, מקשר לימפה מוגדל חשוד. בדגימה שניטלה מתבוננים תחת המיקרוסקופ, וניתן להבחין בה בתאים בעלי אופי ממאיר, או בקשר לימפה תקין שגדל באופן נורמאלי ותקין.

טיפול במחלה

הטיפול בלימפומה מבוסס ברובו הגדול על טיפולים כימותרפיים. בלימפומה מסוג הודג'קין ניתן שילוב מקובל של תרופות כימותרפיות – ABVD. לעיתים, אם מדובר בלימפומה ממוקמת מסוג הודג'קין, ניתן לטפל במקום בקרינה בלבד, אם כי לטיפול כזה השפעות לטווח הארוך.

במקרים שבהם הטיפול הכימותרפי לא יעיל כנגד הסרטן, ניתן לטפל בחולים בכימותרפיה במינון גבוה עם השתלת מוח עצם עצמית. סיכוי ההחלמה בלימפומה מסוג הודגקין טובים, כ– 85% מהחולים מחלימים מהמחלה.

הטיפול בלימפומה שאינה הודג'קין כרוך בפרדוקס. דווקא הסוגים של הלימפומה שהם אגרסיביים יותר ומהירים יותר בהתקדמותם מגיבים טוב יותר לטיפול כימותרפי, וניתן לטפל בהם בתרופות. לעומת זאת, הלימפומות האיטיות יותר (אינדולנטיות) מתפתחות במשך תקופת זמן ארוכה, שנמשכת לעיתים שנים ארוכות, אך אינם מגיבים לטיפול כימותרפי, ואין עדיין, למעשה, טיפול יעיל בסוגי סרטן אלו.